מחשבות על השריפה בכרמל, על אליהו הנביא ועל אלילי כנען

נכתב במקור לפני כחודש וחצי, ביום שבת, כ"ז בכסלו ה'תשע"א, הרביעי בדצמבר 2010, בזמן השריפה הגדולה בכרמל שהחלה ביום חמישי, יומיים קודם לכן. החלטתי להעלות בעקבות המלצות של חברים.

מחשבות על השריפה בכרמל ועל שקרים של כמה אנשי-דת :

בימים העצובים הללו של השריפה הקשה בהר הכרמל נפוצה הטענה כי ההפטרה של אותה שבת – שבת של חנוכה, עוסקת באורח פלא גם היא בהר הכרמל, ובאש שהתחוללה בו – מספר מלכים א', פרק י"ח :

"(י"ז) ועתה שלח קבץ אלי את כל ישראל אל הר הכרמל ואת נביאי הבעל ארבע מאות וחמשים ונביאי האשרה ארבע מאות אכלי שלחן איזבל… (כ"ט) ויהי כעבר הצהרים ויתנבאו עד לעלות המנחה ואין קול ואין ענה ואין קשב…  (ל"ח) ותפל אש יהוה ותאכל את העלה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לחכה (ל"ט) וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו יהוה הוא האלהים יהוה הוא האלהים (מ') ויאמר אליהו להם תפשו את נביאי הבעל איש אל ימלט מהם ויתפשום ויורדם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם."

אותו סוף שבוע של אש נוראה בהר הכרמל, כך יציגו לנו אותם פנאטים, לא היה מקרי – היה זה תכנון מעשה ידי מעלה, וההוכחה לכך – הרי היא לפניכם – אותה הפטרה.

אז בתור התחלה – גם אותה מקריות "משמיים" היא שקר וכזב. הפטרת שבת חנוכה מורכבת משני חלקים – אחד מספר זכריה ("רני ושמחי") והשני אמנם גם מספר מלכים א' – אך מפרק ז' – ועוסק דווקא בעזרתו של חירם מלך צור, מלך פיניקי (בדיוק כמו איזבל המוזכרת לרעה מהסיפור של אליהו הנביא) שעזר לשלמה המלך להקים את בית המקדש. מעבר לזה, בואו לא נשכח מתי אותה שריפה התחוללה – בחנוכה. האש בערה בימים יבשים וחמים של חודש דצמבר, יומיים לאחר יום צום ותפילת ענק שערכו הרבנים בכותל המערבי למען הורדת גשמים.

מעבר לזה, כמה מעוררת גיחוך היא הצגת אותו ציטוט העוסק בהר הכרמל בניסיון לטעון לגדולתו של אלוהי ישראל. אותם פסוקים מספרים על מעין "פולמוס" שערך אליהו הנביא אל מול נביאי הבעל והאשרה מפמלייתה של איזבל, אשתו הצידונית של אחאב. הצידונים, כמו הצורים (כחירם המלך) – הם עם פיניקי, שם האל הפטרון היה הבעל. לפני שנמשיך כדאי אולי לחזור מעט אחורה. מיהו הבעל ומיהי האשרה ?

המיתולגיה הכנענית (וגם, אכן, העברית הקדומה) :

בכל רחבי כנען היה נפוץ פולחן המיתולוגיה הכנענית – מיתולוגיה אלילית מקומית, שכפי שהיה נהוג ביוון, מספסוטמיה ומצרים – לא הייתה פוליתאיסטית טהורה אלא הנותאיסטית – כזו שמכירה באלילים רבים אך מעמידה אל אחד בחשיבות רבה מן היתר. באותה מיתולוגיה כנענית האליל הראשי נקרא בפשטות – אל. הוא היה אבי האלים (כמו זאוס) הזקן היושב על כסא רם בראש מועצת האלים. אשתו הייתה אשרה – אלת הטבע. שמה גזור מהמילה האכדית "אשר" שמשמעותה אילן, עץ (ולכן גם סמלו של שבט אשר תמיד מוצג כעץ איתן). לאל ולאשרה היו שבעים בנים, ביניהם שמות רבים המוכרים לנו מהתנ"ך – דגון, עשתורת, ענת, מולך, כמוש, אדון, וכן – גם הבעל – אל הגשם והסופות. המיתולוגיה הכנענית השפיעה רבות על הדת העברית. כך למשל, שם העיר ירושלים מקורו מאל השקיעה הכנעני – שלם (ולכן ירושלים גם נקראת שלם, ירושלם ועירשלם). גם תיאורים רבים של אלוהי ישראל מקביל לתיאורו של האליל אל. במיתולוגיה הכנענית אל מוזכר גם כאל הפר – דבר שמסביר את יצירת עגל הזהב במעמד הר סיני. הבעל, כאמור, היה אל הגשם. בחברה האגררית הקדומה הגשם היה מרכיב חיוני והכרחי לקיומה של החקלאות, והחיים – ולכן לבעל היה תפקיד חשוב. לא פלא, איפוא, שלא רק עמים "זרים" כעם הפיניקי (שהיו יותר קרובים לנו משחלקנו רוצים לחשוב) עבדו את הבעל – אלא שעם ישראל עצמו חיבב במיוחד את אותו אליל.

הארכיאולוגיה המודרנית שפכה אור חדש על תעלומות רבות הקשורות לתנ"ך ולסיפורים שהתרחשו בו. פעמים רבות היא הוכיחה שאכן סיפורים שנכתבו נתרחשו – אך פעמים רבות היא הציגה פרשנות שונה, מבוססת (דווקא מכיוון שנתונה לביקורת) יותר לאותם אירועים. וכך גם לגבי התפתחותה של הדת העברית.שם אחר לאלוהי ישראל הוא יהוה – מהו פשר אותה יישות אלוהית שאנחנו קיבלנו על עצמנו, ומדוע היא שונה מאותו אליל כנעני שעונה לשם אל ? הדעה כיום גורסת כי יהוה מייצג את האלוהות המונותאיסטית הנעלית על הטבע שעם ישראל קיבל, בהשפעה מצרית (בשלב מסויים במצרים הונהגה דת מונותאיסטית, אתניזם, שהתרכזה בפולחן אל אחד בשם אתן), דרך הכהנים משבט הלוי שהגיע ממצרים (ששמו גזור מהמילה "נלווה", שכן הם נלוו לעם ישראל מאוחר יותר ולכן גם אין להם נחלה – שכן הם הצטרפו בשלב שבו עם ישראל כבר היה מחולק לנחלות לכל שבטים). הטרנספורמציה מדת אלילית לדת מונותאיסטית היה הדרגתי, ובמקרים רבים לא שלם, ולכן גם בתנ"ך עדיין מהדהדים פולחנים אליליים עתיקים יותר. דבר זה מרשים עוד יותר כשמהרהרים בנושא של "עבודה זרה". הנה לפתע, העבודה הזרה אינה עבודת האלילים – דתם האמיתית של אברהם, יצחק ויעקב (אברהם, כפי שכתוב בספר בראשית, פגש את מלכיצדק – כהן ל"אל עליון" – אותו אליל כנעני, אבי האלים). עבודת יהוה היא הדת שהייתה זרה לעם ישראל.

אליהו הנביא והרבנים הרפורמים :

אליהו הנביא, אם כן, היה כהן שפעל להטמעת אותה דת מונותאיסטית בקרב העם העברי. משפט ידוע הוא שההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים. ומכיוון שמלכתחילה אינני מאמין במעשיות הוקוס פוקוס, גם הסיפורים על מעשי הפלאים של אליהו הנביא לא עושים עליי רושם. מה שיותר חמור במעשיו של אליהו הנביא הוא אותו טבח שביצע אליהו הנביא – 450 בני-אדם, כהני דת של עם שהיה קרוב לזה הישראלי, ושהיה ביניהם קשרי משפחה (כך איזבל הייתה אשתו של אחאב). בהקבלה לימינו, יהיה זה דומה לרב שמורה על טבח של 450 רבנים רפורמים.

במובן הסמלי הבאת הציטוט גם היא מטופשת לחלוטין. מה נאמר ? "ותפל אש יהוה ותאכל את העלה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים…". כאמור, האשרה, אשתו של אל, אבי האלים הכנעני, הייתה אלת הטבע. שריפת העצים על הר הכרמל הייתה משולה לשרפתה של האשרה, אשתו של אל, אבי האלים. ולכן, מה אם כבר נבין בזה בהשלכה על ימינו ? שהנה אותו אל מונותאיסטי שורף לנו את היער בכדי לנצח את אשרה האלילית – אלה שגם אנחנו, עם ישראל, עבד בשלב מוקדם (טרום גלות בבל).

(שוב) מחשבות :

עצוב לראות איך אנשים בצורה עיוורת מוצאים במקריות (מה גם שגם בסיסה שקרי) כהוכחה לקיומם של ניסים ופלאות. מה אנחנו יודעים ? הנה התפילה לאותו אל מונותאיסטי, שיזכר כי אנחנו אמורים להיות בחורף, ולא בימים יבשים וחמים (בעוד שעמים זרים, "כופרים" באירופה נמצאים בחורף קר ביותר), לא סייעה – ויומיים לאחר מכן באה אותה שריפה גדולה. סבור אני כי עדיף לשאת תפילה לבעל, אל הגשם, שיוריד את המטר שמלכתחילה היה עוצר את הגשם במהרה, ושימלא את הכנרת וישקה את ארצנו. אני חושב שעדיף לשאת תפילה לאשרה, אלת הטבע, שתסייע ליערות היפים של ארץ זו להשתקם במהרה. אני חושב שעדיף לשאת תפילה לאל – אבי האלים הכנענים (ולא יהוה שהגיע אלינו בהשפעה מצרית) – שיסייע לאשתו ולבניו האלים, ולנו, עם ישראל, לעצור את השריפה ולשקם את הנזק במהרה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמיתוס  On יוני 23, 2011 at 13:00

    יש לך נושאים מעניינים ורחבים מידע
    אבל פה לדעתי הגזמת, יש פה המון דמגוגיה ושנאה וזלזול.
    לגרום לאנשים לראות את הדת "החדשה" בצורה מגעילה וכוחנית, ובלי להראות את הצד השני של המטבע,
    אתה לוקח מה שנוח לך מהארכיאולוגיה ומהתנ"ך, ממש לא מרשים.

    • עמיתוס  On יוני 26, 2011 at 11:20

      אני חוזר בי..
      אני יקרא על זה קצת לפני תגובה
      הייתי שמח לקבל את האימייל שלך או פייסבוק

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: