מחושך לאור גדול – על חג החנוכה ועל מקומן של נשים בתרבות אלילית

חג החנוכה, בדומה לחגים רבים אחרים ביהדות, הוא חג רב משמעויות. זהו חג המכבים (האחרונים מבני עם-ישראל שהנהיגו שלטון עצמאי בארץ עד קום המדינה), חג האוּרים (הקשור באופן בל-ימחה אל מועד מפנה החורף), חג היִצְהָר (התקופה בה היה מסתיים מסיק הזיתים, אשר השמן שהופק מהם שימש גם להדלקת נרות), חג נצחון הקשור לבִּנְיָן וּלעצמאות.

אם ננסה להתבונן בחג החנוכה במשמעות הכנענית, נוכל אולי לקשר את חג החנוכה אל אלת השמש הכנענית שַׁפְּשׁוּ, הקרויה גם "מנורת האלים". כידוע, על-אף שלוח-השנה העברי הינו לוח-שנה ירחי, בעזרת עיבור השנים נוצרת התאמה (גם אם לא מדוייקת בכל שנה) בין מועדי הלוח לבין עונות השנה, התלויות במיקום כדור-הארץ סביב השמש, כפי שבא לידי ביטוי בלוח-שנה שִׁמשי (על עִבור השנה העברית, מקורותיו ומקורות שמות החודשים העבריים, כבר כתבתי בעבר).
במחזור הקבוע המוגדר על-פי סיבובו של כדור-הארץ סביב השמש, הימים (הזמן ביום בו השמש מאירה) מתארכים עד הקיץ, ואז מתקצרים עד החורף. נקודות המפנה של הקיץ והחורף נמצאות ב-21 ביוני ובדצמבר, בהתאמה, כך שב-21 בדצמבר חל היום הקצר ביותר בשנה. עד התאריך הזה הימים מתקצרים, ומנקודה זו ואילך הימים שבים ומתארכים. על-כן, במקומות רבים בעולם חלים בתקופה זו (בהתאם ללוחות-השנה של אותן תרבויות) "חגי-אוּרים", המסמלים תקווה לשיבתם של ימי השמש החמים (באותו מחזור נצחי בו אנו תמיד מבקשים את העונה ההפוכה לזו שחלה באותו רגע). וּמיהי מבשרת האור של התרבות המקומית הכנענית אם לא שַׁפְּשׁוּ, מנורת האלים ?

הָלְכָה הַבְּתוּלָה עֲנָת.
אֲזַי תִּתֵּן הִיא אֶת פָּנֶיהָ,
אֶל מְנוֹרַת הָאֵלִים שַׁפְּשׁוּ,
תִּשָּׂא קוֹלָהּ וַתִּקְרָא:
"נְאוּם שׁוֹר אֵל אָבִיךְ,
דְּבַר לַטְפָן מוֹלִידֵךְ:
– שׁוּבִי אֶל מַעֲנִית הַשָּׂדוֹת, הוֹי שַׁפְּשׁוּ,
שׁוּבִי אֶל מַעֲנִית הַשָּׂדוֹת, שָׁם הִצִיבֵךְ אֵל,
אָדוֹן מַעֲנִית הֶחָרִישִׁים.
אַיֶּהוּ אַלְאִין בַּעַל,
אַיֶּהוּ זְבוּל בַּעַל אֶרֶץ ?"
וַתַּעַן מְנוֹרַת הָאֵלִים שַׁפְּשׁוּ:
"אֶת הַשָּׂדוֹת אֶרְאֶה מִן הַסֻּכּוֹת,
וּבַלוּלִים – שְׁאֵרֶךְ אֲחַפֵּשׂ,
אֶת אַלְאִין בַּעַל אֲבַקֵּשׁ."

(לבקשת אביה, אל-עליון, פונה האלה ענת אל מנורת האלים, שַׁפְּשׁוּ, ומבקשת לחזור להאיר לאחר שחדלה מתפקידה ביקום עם מות אחיה, בעל, ולמען שתוכל ענת להמשיך לחפשו ברחבי תבל. מתוך עלילות בעל וענת, מתוך קטע 25 מתוך הספר "אלים וגיבורים", תרגם מאוּגריתית (עם ניקוד ותיקונים סמנטיים מזעריים שלי) – דוד אמיר, התשמ"ז, 1987, בית אוסישקין, קיבוץ דן)

עובדה מעניינת היא, כי שַׁפְּשׁוּ הינה אלת שמש נִקבית, וזה בניגוד לאלוהי-השמש הזִכריים (ברוב המקרים) אשר היו מצויים ברחבי המרחב הזה בימים עברו – רַע המצרי (ובתקופה מאוחרת יותר – אָתֶן/אָתוֹן, שקיבל מעמד מונותאיסטי במצרים למשך כשני עשורים), שָׁמָשׁ האכדי, מיתרה ההינדו-איראני, הליוס היווני ואפולו הרומאי.
היהדות מנסה להתייחס אל האל המונותאיסטי בצורה אבסולוטית, ועל-כן, מתוקף תפקידו כ"מהות הכל", האל של היהדות הוא גם זכרי וגם נקבי, הוא מכיל את שני היסודות (דבר זה אף בא לידי ביטוי בקבלה בקווי עץ הספירות – זה הימני-זכרי וזה השמאלי-נקבי). ואולם, הלכה לחוד וּמעשה לחוד – הרוב המוחלט מתייחס אל האל כאל זכר בלבד, ולוּ-רק בשל ההתייחסות בשפתנו אל האל בלשון זכר. התפקידים הנקביים של האל נושלו זה מכבר, וכיום ההתייחסות אל אלוהי ישראל בצורה נקבית נשמעת צורמת, ונחשבת כפוגענית וכפרנית.

בחברה שבה אין מקום לאלוהות נקבית (לא בהכרח כעובדה-קיימת מוגמרת, כי אם במובן הלשוני, הפילוסופי והתרבותי), אין לצפות ליחס מאוזן אל המין הנשי. החברה היהודית המונותאיסטית מכירה רק באל אחד, ואת התפקיד הדתי העיקרי (בצורה של כהנים, רבנים ומנהיגים דתיים) ממלאים אך ורק גברים. הם אלו שמעצבים את אופיו של האל באמצעות פרשנותם לכתבי-הקודש, שאף הם, יש להניח, נכתבו בידי גברים, בתקופה קדומה הרבה יותר (עם ערכים שבטיים-למחצה של תרבות עתיקה בה נשים נואפות, הומוסקסואלים וּמחללי-שבת היו נסקלים למוות).

אינני מתיימר לטעון כי אני יודע את המהות האמיתית של היחס הלא-שוויוני כלפי המין הנשי בדת היהודית, אך ישנן שתי סיבות שאני מניח שיש להן תפקיד כזה או אחר בעניין והרי הן :
1. בחברה השבטית הקדומה, נשים "נמכרו" לבעליהן. ערכן של נשים בתולות, כמובן, היה גבוה לאין-שיעור לעומת ערכן של נשים לא-בתולות, ועל-כן בחברה הקדומה התפתח "מנגנון-פיקוח" (בצורה שהתגלגלה להיות מערכת חוקי הצניעות של ימינו-אנו) שנועד לשמר את ערכן של הבנות, למען רווחתם וכבודם של אביהן.
2. אחד המאפיינים של הדת האלילית הקדומה היה נוכחותן של אלות נקביות, כדוגמת אֲשֵׁרָה אם האלים, אלת הטבע ואשתו של אל-עליון, שַׁפְּשׁוּ מנורת האלים, ענת האלה הלוחמת שזכתה לכינוי "יבמת הלאומים" ועשתֹרת, אלת היופי והתשוקה. עם התקדמות תהליך החלפתו של אל-עליון (שנודע גם בשם לטפן אל בעל הלב, ותואר כ"קונה שמים וארץ" אף בטקסט חוץ-מקראי) באל המלחמה המדברי יהוה, אשר היה אל זכרי, היה צורך "לנשל" את כל האלוהויות האחרות. התפקיד הזכרי נשאר אצל האל היהוויסטי, ואולם באלות הנקביות לא היה אף צורך, ועל-כן התפקיד של הנשים בדת איבד למעשה את זכות-קיומו.

וַתַּעַן הַבְּתוּלָה עֲנָת,
הֵשִׁיבָה יְבֶמֶת לְאֻמִים:
אָנֹכִי אֶאֱסֹף מִלְחָמָה מִן הָאָרֶץ,
אָשִׁית עַל עָפָר אַהֲבָה,
אֶסֹּך שָׁלוֹם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ,
אַרְבֶּה אַהֲבָה בְּקֶרֶב שָׂדוֹת.
יָשִׁית בַּעַל בָּאֵשׁ מַרְכְּבוֹתָיו,
יַבְעֵר הָאֵל הַד כְּלֵי מִלְחַמְתוֹ.

(האלה ענת נקראת לשים קץ למלחמה ולסייע לאחיה, בעל, לבסס את מלכותו. מתוך עלילות בעל וענת, פסקה חמישית בלוח אב"ה, תרגם מאוּגריתית: משה דוד קאסוטו, מתוך ספרו "האלה ענת" בהוצאת מוסד ביאליק, תשכ"א, 1951)

בימים חשוכים אלו (אחרי ככלות הכל, זהו היום הקצר בשנה), בהם מוזכרים חדשות לבקרים ידיעות ודעות בנוגע להדרת הנשים, על האיסור לשמוע שירת-סולו של נשים (כדברי האמורא שמואל ירחינאה "קול באשה ערוה") ועל המאבק ב"קווי המהדרין" בהן נשים מתבקשות (אך לא מאולצות בכח) להתיישב מאחור, נראה ראוי בעיניי כי כל אישה תכיר את החלופה, את המקור הקדום של התרבות שלנו – מקור, שלמרבה הפלא, נתן מקום הרבה יותר גדול וּמרכזי אל הנשיוּת. אינני טוען (וגם אינני מאמין) כי על נשות ישראל להתחיל להאמין ולהתפלל אל אלילות כנעניות – אולם אם שוב נדבר, נזכור ונשלב את האלות הכנעניות הקדומות בתרבות שלנו, נקבל מימד חדש, תרבותי והיסטורי, למקומן השוויוני של הנשים בחברה. כי האלילות, לתפיסתי, היא אינה דת, היא רעיון פלורליסטי שמתנער מריכוז כוח אבסולוטי בדמות סמלית יחידה ובקבוצה דתית מצומצמת. אם בנות ישראל תכירנה ותתייחסנה ותשלבנה בשׂיח היומיומי שלהן את אֲשֵׁרָה, האלה האם הרחומה והאוהבת המשמשת גם כאלת הטבע (אשר אודותיה הרחבתי ברשימה שכתבתי לכבוד ט"ו בשבט), את ענת הלוחמת אמיצת הלב (שאודות מעלליה והעזרה שנתנה לאחיה, בעל, כתבתי ברשימה לפני כחודשיים) שיכולה להפחיד אף את אביה, אל-עליון, אבי האלים, את עשׁתֹרת החושנית שיצגה את היופי והפריון, וגם את שַׁפְּשׁוּ, מנורת האלים ומבשרת האור של ימי הקיץ (ומה גדול ומרכזי הוא תפקיד השמש בהנעת כל תהליכי החיים בעולם בו אנו חיים – והתפקיד הזה ניתן לאלה נקבית), תוכלנה אותן בנות ישראל לשאוב השראה והרגשת זכות להוות חלק מרכזי בחברה בה הן חיות, בחברה בה יש מקום לנשים גם במושג רעיוני כמו "כוח עליון", מושג בעיניי הוא הרבה יותר פילוסופי מאשר דתי, ושמשמעותו היא יותר תרבותית מאשר עובדתית.
אני יכול רק לשער, ולא לקבוע בוודאות (שכן מדובר בעניין תיאורטי), כי מבחינה תרבותית, הדרת-נשים תהיינה הרבה פחות נפוצה ולגיטימית בחברה בה דמויות נשיות תופסות מקום מרכזי במיתוסים המכוננים (בניגוד למצב כיום בו, כפי שכבר אמרתי, האל תופס תפקיד זכרי – גם אם לכאורה הוא אמור לתפוס גם תפקידים נשיים מעצם היותו "מהות הכל", ושבו מעט מאוד נשים תופסות את תפקיד ה"גיבורות המזדמנות" כמו דבורה הנביאה ויעל אשת חבר הקיני) – שכן בחברה כזו דמויות נשיות ממלאות את חלקן במעמד שווה לזה של הדמויות הזכריות, באותו חלק בתרבות אליו נחשף כל אדם על-פי תרבותו שלו עוד מילדותו (למשל, אֲשֵׁרָה כאשתו של אבי האלים, אל-עליון, ענת כאחותו הלוחמת של הבעל, ושַׁפְּשׁוּ, מנורת האלים – היא-היא אלת השמש).

והאם השילוב של אותן אלות כנעניות קדומות בתרבות שלנו היא רעיון חדש ? לא וָלא. אינני לרגע מתיימר לנכס את הרעיון הזה לעצמי. חשבו עליו עוד לפני למעלה ממאה שנה. היה זה אחד מגדולי המשוררים העבריים, שאול טשרניחובסקי, ששילב מוטיבים אליליים-נקביים רבים בשירתו. לדעתי הוא מצא משהו מרתק ומושך בנשיוּת ובחושניות של אֲשֵׁרָה ועשתֹרת, שכן הן, יותר מן האלים הזכריים, מוזכרות בכמה משיריו (כדוגמת "לעשתֹּרת שיר ולַבֵּל", "עַשְׁתָּרְתִי לִי, הלֹא תסיחי לי", "חזון נביא האשרה","בָּתי נפש לעשתֹרת"). היחס של טשרניחובסקי אל אלות כנען העתיקות (כמו גם אל אפולו הרומאי, כפי שבא לידי ביטוי בשירו "לנֹכח פסל אפולו") מוהל הערצה, משיכה ופליאה לכדי שורות של שירה עברית במיטבה. תחושות אלו מועברות היטב, למשל, בשירו עַשְׁתָּרְתִי לִי, הלֹא תסיחי לי :

עַשְׁתָּרְתִי לִי, הֲלֹא תָסִיחִי לִי: מֵאָן
הַגַּיְא אֵלֵינוּ בָּאת? הַאִם בְּיַד כְּנַעֲנִי צִידוֹן
מֵעִיר לְמָעֹז יָם, בֵּין גַּלֶּי שְׁבו וְכַלְצִידוֹן?
הֶאָרְבוּ לוֹ בָּהָר וְעִם לֵיל אַלּוּפֵי דָן?

הַאִם בִּצְרוֹרוֹת בָּד עַל דַּבְּשׁוֹת גְּמַלֵּי דְדָן
וְנָאקוֹת מַעֲלוֹת חוֹל הַפָּז בְּנִיעָן וְנִידָן
נִשֵּׂאת עִם אֹרְחַת שְׁבָא, נוֹשֶׁקֶת רוֹמָה כִּידוֹן,
וְלִפְנֵיהֶם מְטַרְטֵר קוֹל רִמּוֹנִים וְסַהֲרוֹן רָן?

     נִפְלָאת אַתְּ לִי, נִפְלָאת! עֵינַיִךְ אִסְמָרַגְדִּים,
אַף כֻּלָּךְ עָשׂוּךְ שֵׁן, יְצוּרַיִךְ כֹּה מִתְלַכְּדִים.
וְאֵין אִישׁ מְגַלֶּה סוֹד, מִי נְתָנֵךְ לִי – אֵין אִישׁ!

     סַלְסִלַּת תְּאֵנִים לָךְ – חָפַנְתִּי קֶמַח סָלְתִּי,
מִשֶּׁמֶן זֵיתִי לֹג – – – אֵלַיִךְ הִתְפַּלָלְתִּי:
"נַהֲגִיהוּ, נַעַר צַח, אֵלַי תְּבִיאִיהוּ חִישׁ!"

אודיסה,1919

זהו בעיניי השילוב של האלות (והאלים) בתרבות עליה אני מדבר – כזו המלמדת אותנו על העבר, מכירה לנו דרך חשיבה אחרת, מעשירה את תרבותינו, ואף מאפשרת לנו לשאוב השראה ולמצוא יופי באותן דמויות מיתולוגיות היסטוריות – ואולי אף לשאוב מהן השראה בחיפוש אחר החופש האישי שלנו.
באתר המצוין "כישופים: הקדרה המבעבעת של כרמית" ניתן למצוא התייחסויות רבות אל אותן אלות, וישנו אף דף תוכן אליו ניתן להגיע מכל מקום באתר, הנקרא "מקדש לאלה ענת". אלו הקישורים העוסקים באלות הכנעניות :

שמש: מנורת האלים ואם הסוסים

אשרה: האלה האם של ארץ כנען

האלה והעצים: פולחן אשרה בקרב בני ישראל

יבמת לאומים: האלה ענת

האלה ענת יוצאת לקרב

ביקורת ספר: האלה ענת – משה דוד קאסוטו

עשתרת: סקס אלוהי

מרזח: חגיגת המתים הכנענית בחורף (עוסק במאפיין כנעני נוסף המתקשר בעקיפין אל "חג החורף" הכנעני)

כושרות: שבע סנוניות מבשרות (על פריון בנוסח כנען)

חולון, כ"ו בכסלו (נר שני של חנוכה) ה'תשע"ב. 21 בדצמבר (יום מפנה החורף, היום הקצר בשנה), 2011.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Keren Fite  On דצמבר 22, 2011 at 09:29

    יפה כתבת. מעבר להכרות ומודעות להיותו של האל זכר ונקבה, יש מקום לעשייה יומיומית שתמחיש את השיוויון בין נשים לבין גברים. למשל, לומר את הברכות בלשון זכר ובלשון נקבה, לברך "לאבותינו ולאימותנו", לא להסתפק בתפקיד השולי שניתן לנשים, אלא לעמוד על זכותנו להיות במרכז הבמה: לעלות לתורה, לפעול למען מניינים מעורבים ועוד ועוד

    • א. ארגמן ניל"י  On דצמבר 23, 2011 at 11:40

      המצער הוא שתפיסה כזו אוטומטית תהיה מוגדרת כרפורמית, ולכן תקבל יחס של הוקעה מן הציבור האורתודוקסי. ההוקעה הזו רק מרחיקה בין שני צדדים שיש ביניהם כל כך הרבה במשותף, עד כי בכלל אין לראותם כצדדים נפרדים אלא כצד אחד.

  • אביה חן  On דצמבר 23, 2011 at 08:46

    אהבתי את הרעיון.
    אך גם בחברות ההעתיקות, לפחות אלו שאני מכירה, נגיד מהיוונית והלאה, היחס לאשה אינו שיוויוני.
    הרי לא הייתה להן זכות בחירה ביוון הדמוקרטית, הן לא יוכלו להצטרף לבילוי הסופ"ש בקרבות הגלדיאטורים או לסקילה בכיכר העיר.
    אשמח אם תתקן אותי.
    ועוד דבר- כבר זמן מה (מאז שהתחתני) אני חושבת על מקור הביטוי בעל ואישה.
    חשבתי שאולי יש קשר לאלים הקדומים בעל ועשטורת או אשרה, בהן נפלה האות ר' והפכה למילה אישה למילה נרדפת לרעיה.
    האם יש ביסוס לתאוריה הזו?
    תודה וחג שמח
    אביה חן

    • א. ארגמן ניל"י  On דצמבר 23, 2011 at 11:35

      אביה, תודה רבה על התגובה ומקווה שתבקרי פה שוב 🙂
      בהקשר לתרבויות האחרות – אמנם שיוויון מלא כמעט ולא נראה בעולם העתיק (למעשה, עד המאה ה-20 בהרבה מדינות לנשים לא הייתה זכות הצבעה, וזה על אף מודרניזם שנמשך כמה מאות שנים). ואף על פי כן, אני כן נוטה לחשוב שהמצב של נשים ביוון וברומא העתיקה היה הרבה יותר טוב מהמצב של נשים באותם מקומות עם עליית הנצרות – שגם שם הנשיות, המיניות והשיוויון דוכא, יחד עם "חיסול" הפולחן האלילי-הנקבי.
      בנצרות יש לך את דמות האם, שהיא דמות חשובה – אך יש לך גם את מרים המגדלית, שהפכה לזונה בכדי להסתיר את עובדת הקשר הרומנטי שלה עם ישוע מנצרת. אשמת החטא הקדמון "מוטל" בעיקר על האישה, ובסופו של דבר, מבחינת מהות האלוהות, הנוצרים מאמינים בשילוש הקדוש : האב, הבן ורוח הקודש. אין כאן דמות נקבית ברורה.

      אז שוב, נכון שלא היה מדובר בשיוויון מלא, אבל אני כן נוטה לחשוב שנשים לא "הודרו", במובן שלא ניסו להסתיר אותן, להצניע אותן ולטשטש את המשמעות הדתית-סימבולית שלהן.

      לגבי עניין הבעל ואישה – האל בעל הוא גילגול של אל קדום יותר שנקרא הדד (שגם הוא היה אל הקשור בהורדת גשמים והשבת סופות). הוא קיבל במקומות רבים ברחבי כנען את השם בעל, במובן של אדון (למעשה, היו מקומות שבהם היה אל שנקרא אדון – מה שהפך לאדוניס ביוונית).
      אני חושב שהקשר בין הבעל האל לבין הבעל המשפחתי בא בשני המקרים לציין את אותה משמעות, של אדון, של בעל קניין… אבל אני לא חושב שזה קשור לעניין האלילי – אשרה הייתה אשתו של אל-עליון, ולכן אמו של הבעל, ומשמעות שמה קשורה דווקא לעצים, בתור אלת הטבע (בגלל זה הסמל של שבט אשר גם הוא היה עץ).

      חג שמח ושבת שלום

  • יונה עם ציצית  On דצמבר 30, 2011 at 11:26

    הפרקטיקות הדתיות של שלושת הדתות מתמקדות באלפיים השנים האחרונות בתיאור קוסמולוגי של שלטון אלוהי זכרי, אבל מה שידוע לנו על דתות אחרות מכתבים היסטוריים ודתיים בתקופה הקדומה הוא מאוד חלקי, ובחלקו מסולף (או ערוך באופן חד צדדי) ואין אף אחד שיכול להסביר היטב את מעמד האישה בפרקטיקה הדתית הקדומה.

    אין שום הסבר מניח את הדעת שמתאר או מסביר כיצד הדתות הפכו לפופולריות או מדוע אמונות מסויימות קיימות בצורה נפוצה כל כך בתרבויות שונות שמעולם לא הושפעו אחת מהשניה.

    הפנטזיות של טשרניחובסקי והמצדדים ברעיון ה'עברים' נבעו מהדחף ליצירת היהודי החדש שמחובר לשורשים קדומים…כל כך קדומים שאי אפשר לסתור את הפנטזיה 🙂 מחוכם מצידם, אבל נכון ביסודו. אנחנו יהודים חדשים תודה לאל.

    גם אני מרגיש שיש צורך לאזן את התמונה הפטריאכלית אבל אין שום שביל אינטקלקטואלי שיכול להביא מישהו מתקופתנו להבנת תמונת המציאות והפולחן הקדום.

    יש אמונות ופרקטיקות דתיות שבהם הבורא הוא חסר מין- או יותר נכון בעל מאפיינים ואיכויות של שני הצדדים. הפרקטיקות הדתיות האלה לא יכולות לשגשג בחברה הכל כך אטומה של זמננו. בטח שלא בתוך הממבו ג'מבו של האותודוקסיה, הניו אייג' והרנטגנים….

    • א. ארגמן ניל"י  On דצמבר 30, 2011 at 15:25

      זה נכון שאין אפשרות להבין את מלוא משמעות ואופן הפולחן הקדום, אבל דווקא כן אפשר לקבל תמונה יחסית קוהרנטית מכל העדויות שנמצאות בידינו.
      האלים, האלות – מקומם ותפקידם גם הוא ידוע לנו.
      אינני מאמין בחזרה לפולחן ישן עם אמונות ישנות, אלא בשימוש בסמלים האלה (כל אל בא לסמל משהו) בתרבות ובשפת היום-יום שלנו.
      זהו אולי השביל האינטלקטואלי שעליו אתה מדבר. אין פה הבנה מלאה, אבל מצד שני – לעולם לא נוכל להבין במלואו משהו שלא חווינו בעצמנו. אינני רואה בכך סיבה לשלול את הנסיון להמשיך לחפש ולהבין, ואף להשתמש בדמויות האלה לעיצוב תרבות שונה, טובה יותר.

      • יונה עם ציצית  On דצמבר 30, 2011 at 18:02

        בדיוק לזה התכוונתי. התמונה שמתקבלת כה מטושטשת וחסרת פשר ומהות שהנסיון לשחזר מה היה ומתוך זה להשפיע על הקיים נראה לי קצת…תלוש.
        אנחנו לא מבינים את העבר הרחוק, את הקרבת הקורבנות, את הקדשות, את השפה, התפיסה, הפסיכולוגיה וסגנון החיים- אפילו לא דברים פיסיים 'פשוטים' כמו הנדסה ואדריכלות…

        ומה לגבי האפשרות שהאלוהות עצמה התחלפה…- אולי צבא השמיים של פעם השתחרר מזמן ובמקומו מאיישים בעלי תפקידים אחרים ?
        ואולי האדם על האפשרויות והקשיים שעומדים בפניו השתנה ?

        על דבר אחד אנחנו כנראה מסכימים באופן כללי 🙂 -נשים צריכות לקבל יותר מקום, הערכה והובלה מהגברים.

  • טל ירון  On ינואר 4, 2012 at 23:42

    מרתק.

    האם יש לך השערה מדוע יקוק מחובר לצדק ומשפט?
    מדוע היה חשוב לנביאים להילחם בעוז באשרה, ובשאר האלילים.

    • א. ארגמן ניל"י  On ינואר 5, 2012 at 09:08

      שאלה יפה אתה שואל, שסיקרנה בעבר גם אותי.
      מסתבר שברחבי המזרח הקדום, ממצרים ועד מסופוטמיה (אם לא מעבר), היכולת לשפוט אנשים ולעשות צדק נתפסה כאלוהית, כחוכמה הנשגבת ביותר.
      אם ננסה להתבונן בתקופתנו, אז לשאלה "מי האדם החכם ביותר של דורנו" סביר להניח שתקבל תשובה בסגנון "סטיבן הוקינג" או "אלברט איינשטיין" (שעדיין נתפס כ"התגלמות החוכמה", גם שישים שנה לאחר מותו). ואולם במזרח הקדום החוכמה הנשגבת ביותר הייתה קשורה למשפט, ולא לפיסיקה.
      במיתוס הכנעני האוגריתי אנו מתוודעים לדנאל, שכבר משמו נרמז כי את חוכמתו קיבל מן האל, והוא מתואר כ"דנ אלמנת יתפט תפט יתמ", או "דן דין אלמנה ושופט משפט יתום" (מקביל לדברים כ"ד י"ז : "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה").
      אגב, נושא עושק היתומים והאלמנות מופיע גם ב"ספר המתים" המצרי. לחש 125 (הידוע כ"הוידוי ההפוך", בו המת מצהיר על החטאים שהוא לא עשה, בניגוד לוידוי כפי שמוכר היום) מכיל גם הצהרה שהמת לא עשק כל יתום.
      בכל מקרה, במיתולוגיה שלנו האל היהוויסטי, כחלק מהפיכתו לאל הראשי, קיבל גם את תפקיד השופט והצודק. את החוכמה הנשגבת הזו הוא האציל לשלמה המלך – משפט שלמה המפורסם אמור להציג את שלמה כמי שניחן בחוכמת המשפט והצדק של האל.

      אני חושב שדיי ברור מדוע היה חשוב לנביאים להלחם באלילות הכנענית – הם הביאו עמם אלוהות שונה, זרה (מדיינית), שכל התפיסה לגביה היא שונה לגמרי – חסרת כל דמות גשמית ואבסולוטית במהותה.
      האלים האחרים, שאותם עבד עם ישראל הקדום, עמדו בסתירה למהותו של אותו אל, ועל-כן היה על הנביאים וכהני הדת לנשלם מתפקידם.

      • טל ירון  On ינואר 5, 2012 at 13:27

        תודה.

        אני מבין את הצורך של הכהנים של יקוק לסלק אחרים. אך מה הרוויחו מכך הנביאים? הרי לא היה להם מקדש שממנו יכלו להרוויח רווח כספי, ונראה שהם התנגדו להורשה מאב לבן (כמו שנהוג אצל מלכים וכהנים) וחלק אף היה נווד וערירי.

        כלומר, אינני מוצא מנגנון כלכלי שיסביר את התנהגות הנביאים, מלבד אמונה אמיתית בצדק ובמשפט.

        רעיונות?

        אני חייב לציין שאותה אמונה בצדק ומשפט, קיימת אצלי צאצאיהם במחאת 2011.

      • א. ארגמן ניל"י  On ינואר 5, 2012 at 13:50

        מאוד יתכן שבפעולתם אין צידוק *כלכלי*. באופן כללי, אידאולוגיה לא בהכרח מתיישבת עם היגיון כלכלי (כמובן שבראייה צינית ניתן לתת כדוגמה את ה"קומבינות" הדתיות לסחיטת כספים, אבל אני מדבר מובן הערכי – אידאולוגיה היא לרוב *ויתור* על משאבים כלכליים לטובת רעיון מסויים).

        הנביאים בסופו של דבר היו קבוצה של אנשים עם נטייה דתית מאוד חזקה (ולכן נתפסו הרבה פעמים כ"מטיפים בשער" שהמלכים בעצמם, במיוחד מכיוון ממלכת ישראל, לא הרגישו בנוח עם פעולותיהם). מה הניע אותם ? קטונתי מלקבוע, אבל בסופו של דבר, אמונתם הייתה באותו אל של כהני הדת היהוויסטים (משבט הלוי), והם פשוט בחרו ברטוריקה ובשיטת פעולה שונה להפצת רעיונותיהם.

        אגב, אינני בכלל מפקפק בכלל בכך שהנביאים, כמו גם הכהנים של דת ישראל ושל כל דת אחרת,, רובם ככולם האמינו במוסר ובצדק ובמשפט כן ואמיתי. אבל אין זה אומר שזה נבע מהאמונה שלהם באותה דת, אלא פשוט מהרעיון הערכי במשפט צדק שהיה קיים בכל רחבי המשפט הקדום, ושהשפיעו לא רק על התרבות שלנו, אלא על התרבות המערבית (כפי שגם אנחנו הושפענו מן התרבות המערבית, הפרסית, המצרית וכו')

  • Tal Yaron  On ינואר 5, 2012 at 14:06

    הבט בכל דת מערבית (ומוסלמית) ובמקום שתראה דת, תראה גם את הכסף והשררה והכוח. כך היה בוותיקן, כך היה בבית המקדש (חלק מהסיבות לגזרות של אפפינס על היהודים נבעו ממאבק כוח בין שני כהנים גדולים). כך הבנתי שהיה ביוון, וכך סביר להניח שהיה בדתות הפגאניות. במקום שיש לך מקדש, יש אנשים שבאים להתפלל, ולהקריב קורבנות, ולתת תרומות. מהתרומות הללו נבנים המסדרים. ברוב המקרים במערב, דת היא דרך לשאוב כסף מהמאמינים לטובת אליטת כהנים.

    הדבר הזה בא לידי ביטוי בסיפורי התנ"ך ונרמז על הכהנים (סיפור העגל … הוו לי זהב. השחיתות של בני עלי).

    לעומתם, נראה שהנביאים חפים מאינטרסים עצמיים ודורשים צדק לכל.

    האם אין זאת דת ששווה ללכת אחריה?

    • א. ארגמן ניל"י  On ינואר 5, 2012 at 14:53

      אני לא נוטה לחשוב כך. זה נכון שאפילו בתקופה של ישו לדתות היה היבט דתי (בגלל זה הוא הפך את הדוכנים מחוץ לבית המקדש), אבל זה יותר קשור להתמסדות של דת מסויימת. הרי כמו הכהנים שעשו מעשה "לא כלכלי", כך גם עשה ישו, וכך גם עשה מוחמד (להתבודד במדבר זה לא כזה כלכלי).
      אל תשכח שמדובר גם במעין מיתוס מכונן, וגם באידאליזם שמוביל לבידוד וגם, מה לעשות, התבודדות.

      עגל הזהב, באופן ספציפי, קשור לנושא אחר מעניין והוא האבולוציה של האל הראשי של עם ישראל (מסין האכדי, שהיה אל שור, לאל-עליון הכנעני, שהיה אל שור, ליהוה, שהיה אל חסר צורה, אבל עדיין היה בכתובת כונתילת עג'רוד ציור של שור שיתכן ואפשר לזהותו עם אותו אל)

      בכל דת תוכל למצוא רעיונות מעניינות ששווה ללכת אחריהם. אם תסתכל בסיפורים הפנימיים של כל דת, תמצא אלמנטים של אלטרואיזם, ואף בדתות המוכרות לנו כיום – סלידה מן הגשמיות והעושר. במובן הזה אני לא מפלה בספקנות שלי בין הדתות השונות. אז מצאנו דת (או דתות) הדוגלת ברעיונות יפים – השאלה היא האם אתה מוכן לקבל את כל הדוֹגמות, האמונות והמנהגים של הדת, גם השליליים ?

      אני אישית מעדיף שלא לנהוג כך.

  • טוהר  On אוקטובר 12, 2012 at 21:55

    פוסט יפה! אני מסכים לגבי הצורך בדמויות נשיות מרכזיות יותר ביסודות התרבותיים שעליהם אנחנו נשענים. עם זאת, ענת היא דמות מאוד בעייתית מהבחינה הזו – היא אלימה וחסרת-מעצורים, ובדמיון שלי בעיקר חרוט התיאור שלה מתבוססת עד ברכיים בדם אויביה. ושלא לדבר על מה שעשתה לאקהת… פועת, לעומת זאת, היא גיבורה לעניין 🙂
    השיר של טשרניחובסקי יפה והוא דוגמה נהדרת (אני מניח שהבאת שיר של רטוש היא סוג של רמאות פה?).
    מרתקת גם הטרנספורמציה שעשה לשם קלכדון, שהוא כנראה שיבוש של "קרת-חדשת" בפי היוונים. מעין גלגול מחדש חזרה אל הכנענית ואל משמעות אחרת. הטרנספורמציה הזאת לא היתה מתאפשרת בלי ההחלפה של סדר הצלילים ק' ו-ח' במילה היוונית, שהוביל לכתיב הלטיני Chalcedon, וגם לא בלי הפלטליזציה של ce בלטינית וולגרית (הפיכת ק' ל-צ').

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: