קוֹלוֹת שֶׁל יוֹם זִכָּרוֹן

   צִנָּה עַרְבִית מְהֻסֶּסֶת שֶׁל אָבִיב,

שׁוֹטְרִים, רְחָבָה, וּמִסְבִיבָהּ עֲצֵי-תֹּמֶר,

      כִּסְאוֹת לְבָנִים, בָּמָה וּמַקְהֵלָה,

עִם מְנַצֵּחַ, נַגָּנִים, וּמַעֲרֶכֶת-הַגְבָּרָה.

וּבְטֶרֶם יִקָּרְעוּ

הַשָּׁמַיִם, הַלֵּב, וְעוֹר הַתּוֹף

רָאִיתִיהֵם פְּזוּרִים,

נֶאֱסָפִים,

חָבוּקִים:

חָבֵרִים מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים

נֶחְפָּזִים לְהַסִּיחַ,

לְהַשְּׁלִים פְּעָרִים בְּנֵי שָׁנָה,

            אוֹ יותֵר.

וּמִשֶּׁתַּמּוּ שׁוּר

הִמְנוֹן נוּגֶה, קְצַרְצַר,

רָאִיתִיהֵם בַּשֵׁנִית:

מִתְחַבְּקִים,

נִתָּקִים,

מַבְטִיחִים : פָּגוֹשׁ נִפָּגֵשׁ.

            וּבַת-צְחוֹק קַלָּה

            מִּתְגַּנֶּבֶת בַּחֲשַׁאי עַל שִׂפתוֹתֵיהֶם.

      לֹא, אֵין זוֹהִי רוּחַ-צִינִיּוּת.

      לֹא, אֵין זֶה כֹּה פָּשׁוּט;

      חַיִּים בְּצֵל הַמָּוֶות,

            אֶפְרָךְ.

חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה, וְשָׁם הֵם חִכּוּ לִי,

הַקּוֹלוֹת הַדּוֹמֵמִים, חַסְרֵי-הַפָּנִים,

      זוּלַת אוֹתוֹ בֹּהַק זַרְחָנִי.

אָמְרוּ לִי : "זֶהוּ יוֹם פֻּלְחָן דָּמִים",

וְאָמְרוּ לִי : "זֶה בַּרְבָּרִי לִסְפּוֹר אֶת הַמֵּתִים",

הֵם אָמְרוּ לִי שֶׁבְּעֶצֶם, לֹא כֻּלָּם הָיוּ יָפִים.

תְּנוּ לִבְכּוֹת בְּשֶׁקֶט.

וְרָחַשׁ דֶּגֶל מִתְנּוֹפֵף מִחוּץ לְחַלּוֹנִי הַפָּתוּחַ.

חולון, ג' באייר, הוא ירח זיו, ה'תשע"ב.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שוֹעִי  On אפריל 26, 2012 at 09:42

    א', אני מאוד אוהב את המינוריות של השיר, ובמיוחד את סופו.

    • א. ארגמן ניל"י  On אפריל 26, 2012 at 12:45

      תודה לך, שועי.
      אני מגשש את דרכי לאט לאט ובזהירות בתחום הזה של כתיבת שירה. תמיד נחמד לשמוע תגובות חיוביות 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: