נְשַׁנֶּה וְנִפְרֹשׁ

     בּוֹאִי וַנִּהְיֶה כְּמוֹ

     אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה,

          שֶׁבָּדַק מַה בָּדַק,

          וְרָאָה מַה רָאָה,

          וְיָדַע מַה יָדַע,

          וּפָרַק מַה פָּרַק.

     תְּנִי לִי יָד

      וּבְיַחַד נִצְעַד

       אֶל גּוֹרָל מְשֻׁתָּף,

        אֶל עָתִיד כֹּה נִכְסָף.

 

     בּוֹאִי וְנַעֲלֶה כְּמוֹ

     אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה.

נְשַׁנֶּה וְנִדְרֹשׁ בְּיֶדַע קָדוֹשׁ.

נִכָּנֵס לַפַּרְדֵּס, וְנִרְאֵהוּ עַל כֵּס

בְּפֶתַח הֵיכַל- אֶת חֲנוֹךְ בֶּן יֶרֶד

וְנַקְשֶׁה וְנִשְׁאָל: הִשְׁמַעְנוּ קוֹל מֶרֶד?

"כָּכָה יֵעָשֶׂה"- לְאֵידוֹ כֹּה נָגִיל,

בִּזְבוּל עֲרָבוֹת, כְּבוֹד-מַלְאָךְ נַשְׁפִּיל:

סָמֶ"ךְ פּוּלְסָאוֹת

שֶׁל אוּרִים וָאִשִׁים –

נָקִימוֹ עַל-רַגְלָיו

לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.

     בּוֹאִי וְנִשְׂרֹף אֶת גִּשְׁרֵי עָבָרֵנוּ,

     בּוֹאִי וְנִפְסָע בְּמִשְׁעוֹל עֲתִידֵנוּ.

 

     בּוֹאִי וְנִחְיֶה כְּמוֹ

     אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה:

נִרְכָּב בְּשַׁבָּת וְאָכִין לָךְ סָלָט;

נִתְפַּעֵל מִן הַנּוֹף וּפְרָחִים לָךְ אֶקְטֹף;

סִפְרוּת-הַמִּינִים נַעֲרִיץ וְנִסְגֹּד;

מִזְמוֹרֵי-יְוָנִים נִתַּן בְּקוֹל דּוֹד.

בּוֹאִי נַצִּיץ וְלֹא נִפָּגַע,

נֵרֵד וַנִלְמַדַה רָזֵי-מֶרְכָּבָה:

שְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת הֵם, נֵיטִיבָה-בָּחוֹן;

נְטִיעוֹת נְקַצֵּץ, נְגַדְעַן בְּרֹן.

     בּוֹאִי נַעֲשֶׂה כֹּל מַה שֶׁאָסוּר;

     בּוֹאִי נָכִּיר בְּמַה שֶׁבָּרוּר.

 

וּבַנְּיָר הֶחָדָשׁ

שֶׁצָהַב וְיָבַש,

בּוֹאִי וְנִמְחָק אֶת מַה שֶׁנִּכְתָּב.

נִּהְיֶה אֲחֵרִים;

נְתַנֶּה אֲהָבִים;

בּוֹאִי וְנַבְטִיחַ כִּי לָנֶצַח נֹאהַב.

     רַק תְּנִי לִי יָד

      וּבְיַחַד נִפְרֹשׁ

       אֶל גּוֹרָל שֶׁנֶּחְתַּם

        מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם.

          וְנִבְדֹּק מַה נִבְדֹּק

          וְנִרְאֶה  מַה נִרְאֶה

          וְנִפְרֹק מַה נִפְרֹק

          וְנֵדַע  מַה נֵדַע

     בּוֹאִי וַנִּהְיֶה כְּמוֹ

     אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה.

חולון, כ"ז באלול, ה'תשע"ב.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שוֹעִי  ביום ספטמבר 14, 2012 בשעה 16:50

    א' ארגמן (אלעד) יקר,

    טוב, אני דווקא לא רוצה להיות כמו אלישע בן אבויה וגם לא כרבי עקיבא. לא לשרוף את הגשרים לעבר, לא להלך בטוחות על גשרי העתיד. לפעמים אני מרגיש קצת כמי שהציץ ונפגע, לעתים כמי שהציץ ומת. להכרתי, אין פרדס אחת ולא מרכבה אחת, אלא ריבואות אופנים להתבונן על העולם, על מקומנו בו, על השמחה שלפעמים אוחזת בנו ועל העצב הנוקב גם כן.
    מאוד אהבתי את: 'בָּדַק מַה בָּדַק,/וְרָאָה מַה רָאָה/וְיָדַע מַה יָדַע,וּפָרַק מַה פָּרַק'. זה אפיטאף מעולה, ובד-בבד, גם התחלה מעולה לשנה החדשה.

    שנה טובה לך ולכל היקרות/ים לליבך.

    • א. ארגמן ניל"י  ביום ספטמבר 15, 2012 בשעה 10:28

      בהקשר לדבריך על רובואות אופנים להתבונן על העולם וגו', הזכרת לי משפט יפהפה, שלפי החיפושים והשיטוטים שלי מיוחס לכמה וכמה חכמים סופים (לא הסתפקתי במשפט הויקיפדי-משהו "משפט סופי" וניסיתי לאתר את המקור, ללא הצלחה), שאומר שמספר הדרכים לאלוהים הוא כמספר הנפשות עלי-אדמות (الطرق الى الله بعدد انفس الخلائق).

      גם אני לא רוצה באמת לשרוף גשרים, ה"מרד" פה הוא מעט שונה ולו כמה רבדים. אבל… כל זאת אולי בפעם אחרת.
      מודה לך על הביקור, שתהיה לך ולמשפחתיך ולבאי-ביתך (ובלוגך) שנה מעולה ופוריה.

  • איידי  ביום דצמבר 2, 2012 בשעה 16:27

    מקסים! מבריק , תודה! תענוג של שיר…איזה כייף להתקל בו ממש במקרה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: