צֳאעָקֶה (המלחמה והגשם של ענת ובעל)

הנה הגיע אל קִצו השבוע הסוער בטחונית, שבוע של רקטות, ושל הרס ושל דם (ואפילו של פיגוע תופת באוטובוס, לאחר שנים "כה" רבות, כך נדמה לנו) – שבוע שבו האלה ענת עשתה מה שהיא יודעת הכי טוב – מלחמה. במיתולוגיה הכנענית, ענת היא זו שסיעה לבעל לבסס את מלכותו בהר צפון – בעל, אל הסער והגשם – והנה, כמה סמלי הוא זה שלאחר "מעללי" ענת הנה הרוח נושבת בחוץ וחשרות סערה מאירים את השמיים. דבר דומה קרה, כזכור לי, גם בימי הקיץ החמים של תום מלחמת לבנון השניה בשנת 2006 – שבהם החל הגשם ניתך לפתע על אדמת הגליל. וכשם שבחוץ סוערות הרוחות, בפנים הן סוערות ביתר עוז. אולם בך נעוצה, לדעתי, התמצית האמיתית של הקיום – לא באותו "אויר עומד" קיצי מעיק, אלא בסער ובתהפוכות, תקופת החורף והגשם הבא עמו, המרווה את האדמה והצומח ואת מקורות המים מהם אנו חיים.

נזכרתי בשיר הזה שכתבתי לפני כמה חודשים. גם ההקשר שלו מלחמתי (אם כי "כוון" קצת יותר צפון-מזרחה), אך עם אותה זיקה אל הסער השמיימי, המטאורולוגי, ומה שהוא מסמל פנימה, ברוח האדם (והלא "רוח" אינה רק נדבך בתודעתו של האדם, אלא גם במובן הבסיסי והמידיי ביותר – משב רוח, אויר נע).

חולון, ט' בכסלו, ה'תשע"ב.


צֳאעָקֶה

לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְעֵזְרֻבַעַל – אֶל בַעַל וְעֲנָת:


בְּחִיל וּבָרָאעַד,     שָׁמַיִם יַרְעִימוּ –

וְלַיְלָה, כַּיּוֹם יָאִיר;

תֶּחֱרַשְׁנָה אָזְנֵינוּ     לְנוֹכָח אֱלוֹהַּ

רָשָׁע וְאַנְשֵׁי דָמִים;

נִפְלָאֵי-נוֹרָאוֹת,     וְעָבֵי-חַשְׁרוֹת,

וְאֵימַת אַלְפֵי צַאעֲקוֹת,

הָיוּ בְּרָקִים     לַמָּטָר מַתְּכוֹת

כְּבֵדִוֹת, סִיגֵי-נְּפִילִים;

עֵינַיִם לָנוּ וְאֵיכָה,     לֹא נִרְאֶה:

הִתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי-נְצָחִים;

כְּמֵתֵי עוֹלָם     עַד שׁוֹךְ הַסַּעַר

נֵשֵׁבָה בַּמַחֲשַׁכִּים.


חולון, כ"ב באלול, ה'תשע"ב.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שוֹעי  On נובמבר 23, 2012 at 03:35

    א' יקר,
    אין ספק, זווית מרעננת של העימות.
    יש אומרים כי הואיל והעזתים עבדו בקדמת דנא את האל דגון נפלו הטילים על תל אביב רמה בים (-:

    • א. ארגמן ניל"י  On נובמבר 23, 2012 at 13:24

      שועי, פרשנות כזו יש בה המון מן האירוניה, מכיוון שעל אשקלון ואשדוד הם נפלו גם נפלו:)
      אני וחבריי רואים בדגון, מתוקף תפקידו כאל הדגן (ולא הדגים, כפי שלעתים משבשים את משמעות שמו), כפטרון הבירה והויסקי. ואם כבר לנחם את העזתים, הייתי מנחם אותם בשיכר:)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: