ארכיון חודשי: יוני 2013

לכבוד מות התמוז (ולכבוד שאול טשרניחובסקי)

ט"ו בכל חודש הוא ליל ירח מלא, ולא בכדי ישנם אירועים רבים שנחוגים סביב אותו מועד בחודש. כמו יתר חודשי השנה, גם שמו של חודש תמוז נלקח משמות לוח-השנה האכדי. תמוז הבבלי, הוא דומוזי השוּמרי (בשומרית דומו = בן, זי = חיים), הוא אל שנקשר אל פריון האדמה. הוא נלקח אל השאול בכדי שאִשתר (איננה בגרסה השומרית), אלת האהבה והמלחמה, תוכל לעלות בחזרה מן השאול. בשל כך עוד בשלב המוקדם מאוד של הופעת הכתיבה בצורתהּ הספרותית, אנו מוצאים קינות רבות המבכות את מותו של דומוזי, הוא תמוז.

פולחן זה שהיה נהוג ברחבי המזרח הקדום חלחל גם אל עם ישראל, שהושפע והתערה בתרבות שהקיפה אותו, ועל-כך מספר הנביא יחזקאל: "וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז." (יחזקאל, ח', י"ד).

בעת החדשה, היה זה המשורר שאול טשרניחובסקי שמצא את החיבור הקמאי הזה אל הפולחן העתיק וניסח את זה בשירו היפהפה, מות התמוז, שהגיע הזמן שתהיה גרסה זמינה שלו ברשת (ב 1.1.2014 זכויות היוצרים לכל יצירותיו הופכות לנחלת כלל הציבור, ועל כל פנים אינני נוטה להאמין שפרסום השיר במסגרת זו אינה שימוש הוגן):

מוֹת הַתַּמּוּז \ שאול טשרניחובסקי   

   צְאֶינָה  וּבְכֶינָה,

   בְּנוֹת צִיּוֹן, לַתַּמּוּז,

לַתַּמּוּז הַבָּהִיר, לַתַּמּוּז כִּי מֵת!

הַיָּמִים הַבָּאִים יִהְיוּ יְמֵי עָנָן,

יְמֵי לִקּוּי נְשָׁמוֹת וּסְתָו בְּלֹא עֵת…


   עִם הָנֵץ הַחַמָּה

   בַּבֹּקֶר הַבָּהִיר

נַשְׁכִּימָה לַחֻרְשָׁה שֶׁחָשְכָה מִשְּׁחוֹר,

לַחֻרְשָׁה הַחֲבוּיָה בַּחֲלוֹמוֹת וְרָזִים,

אֶל בָּמַת הַתַּמּוּז, אֶל בָּמַת הָאוֹר.


   מַה מָּחוֹל נָחוּלָה

   מִסָּבִיב לַבָּמָה,

מַה מָּחוֹל נָחוּלָה לַתַּמּוּז הַיּוֹם?

נֵימִינָה, נַשְׂמְאִילָה לוֹ שֶׁבַע וָשֶׁבַע,

נִקֹּדָה, נִשְׁתַּחֲוֶה‑לּוֹ: שׁוּבָה הֲלֹם!


   נֵימִינָה, נַשְׂמְאִילָה

   לוֹ שֶׁבַע וָשֶׁבַע.

אַךְ רֶגֶל יְשָׁרָה וּלְאַט – יָד אֶל יָד!

וְנֵצֵא וּנְבַקֵּשׁ הַתַּמּוּז אַיֵּהוּ,

הַנְּעָרִים לְבָד וְהַנְּעָרוֹת לְבָד.


   בְּרָאשֵׁי הַדְּרָכִים

   בִּקַּשְׁנוּ הַתַּמּוּז –

עַל אֵם דְּרָכִים שְׁקוּעוֹת בְּשֶׁמֶשׁ וָאוֹר,

הַנּוֹחוֹת לַלֵּבָב בְּשַׁלְוָתָן וְחֻמָּן,

הָאַנְקוֹר שָׁם מַפְלִיג, טוֹבֶלֶת הַדְּרוֹר;


   בְּמִשְׁעוֹל צָר נִמְתַּח

   בֵּין קָמָה וְקָמָה,

זָרוּעַ קִמְּשׁוֹנִים וּפֶרֶג הַבָּר,

עַל שְׂפַת מַעְיָנוֹת וּשְׂדוֹת אַגְמוֹן מְרַשְׁרֵשׁ,

בִּמְקוֹם שָׁם סוּף רַעֲנָן וּקְנֵה אָבִיב שָׁר;


   לַנַּחַל יָרַדְנוּ,

   עָבַרְנוּ בַּבְּקָעוֹת,

בַּשִׂיחִים, בַּחֲרִיצִים וּבְגֵיא בִּן‑עֲדוֹר…

הַרוּחַ הַמְשַׁטֶה בִּדְשָׁאִים, עֲנֵנוּ!

הַתַּמּוּז רְאִיתֶם – הַקּוֹרֵא, הַתּוֹר?


   בִּקַּשְׁנוּ הַתַּמּוּז…

   בַּסְּבַךְ בַּשַּׁלֶּכֶת,

בְּיַעֲרוֹת גֹּפֶר, בִּמְסִבּוֹת הָאוּג,

פֶּן יִישַׁן, פֶּן יָנוּם לִקְטָרְתּוֹ שֶׁל אֶרֶז,

לְרֵיחוֹת פִּטְרִיּוֹת מִצְטָרְפוֹת לְחוּג.


   בִּקַּשְׁנוּ הַתַּמּוּז –

   וְלֹא מְצָאנוּהוּ!

עָלִינוּ בַגֶּבַע, יָרַדְנוּ לַגָּיְא,

יָצָאנוּ בְּעִקְּבוֹת כָּל רָז וְכָל פֶּלֶא,

כָּל מָקוֹם, אֲשֶׁר אֱלֹהִים חַיִּים בּוֹ.


   רָאִינוּ: הַסְּבַךְ

   וְהָאֲשֵׁרָה – עֵץ‑בָּעֵר,

תַּעֲלוּמוֹת הַחֻרְשָׁה – לְמַאֲכָל לָאֵשׁ…

אַךְ שַׁוְעַת אֶפְרוֹחִים שֶׁבִּטְנָם רְעֵבָה

מִסָּבִיב לַבָּמָה, וְהַבָּמָה – גַּל שֵׁשׁ.


   וְעַל אַשְׁדּוֹת הַנְּחָלִים,

   אֲשֶׁר שָׁם אָמַרְנוּ:

אַךְ רוּחוֹת מְסַפְּרוֹת בְּמַאֲמַר אַשָּׁף –

חֲרִיקָה וּשְׁרִיקָה לְאַגְמוֹן, שֶׁיָבֵשׁ

עַל שָׁרְשׁוֹ בַּשָּׁרָב, הַקַּיִץ כִּי שָׁב.


   וְלֹא נִמְצְאוּ עִקְּבוֹת

   כָּל שֵׁדוֹת בַּכָּרִים,

וּפָסַק קוֹל צַחֲקָן עִם רָזֵי הַגָּל;

הַכָּר – מִרְעֵה בָקָר, וּתְיָשִים יְרַקְּדוּ

אֶל שִׁקֲתוֹת הַמַּיִם עִם בֹּקֶר קְווּי טָל.


   צְאֶינָה וּבְכֶינָה,

   בְּנוֹת צִיּוֹן, וּרְאִיתֶן

אֶת צַעַר הַעוֹלָם הַשָּׁרוּי בְּלֹא נֵס,

אֶת צַעַר הַעוֹלָם, לִקּוּיֵי נִשְׁמָתוֹ:

הַתַּמּוּז הַבָּהִיר, הַתַּמּוּז הֵן מֵת.


מיכאילובקה,  1909

במיתולוגיה הכנענית זהו בעל שמת עם סוף העונה הגשומה. עם מותו של תמוז, נראה באמת שהארץ נותרת שוממה, ואנחנו נותרים להתמודד עם הקיץ הקשה. אני אף מוצא קישור סמלי בין המועדים הללו לבין מועדי הפורענות החלים החל מי"ז בתמוז (הבקעת חומות ירושלים), דרך תשעה באב (חורבן בית המקדש) ולמעשה עד ראש השנה החדשה, בה החיים חוזרים לסדרם.

תל-אביב, ט"ו בתמוז, ה'תשע"ג.