תְּחִנַּת אָדָם

בקו הדק המפריד בין חדש לישן, בין שמים וארץ, בין חיים ומוות – זהו המקום בו כולנו עירומים וטהורים, המקום בו נשמתנו מזוקקת לכדי מהותה הראשונית והענווה ביותר.

ג.ק. צ'סטרטון כתב מזמור יפהפה בשנת 1906, אשר תרגומו החדש (של עבדכם הנאמן) יופיע בכרך הבא של כתב העת דְּחָק לספרות טובה שיצא בעוד כמה חודשים. את הבית הראשון של המזמור אני מכיר כבר שנים רבות, דרך יצירה מענגת בשם Revelations של הלהקה הבריטית Iron Maiden. הבית הזה, כמו-גם השיר כולו, מציג את אותה אמונה טהורה, ענווה וכנועה אל מול אלוהי האדם – אותה תפילה זכה שאינה מבקשת עושר או כוח, כי-אם קיום שלֵו והגון בעולם הזה בו איננו אלא דיירים זמניים.

בנימה אולי מעט מורבידית, אני יכול לומר שהייתי שמח לדעת כי השורות הללו, הבית הראשון של המזמור של צ'סטרטון, היו מופיעות על מצבת קברי:

אֵל אֶרֶץ וּמִזְבֵּחַ,
שְׁמַע-נָא תְּחִנַּת אָדָם,
שָׂרֵי עָפָר נִשְׁחֲתוּ,
קוֹלֵנוּ דֹּם-נָדַם;
חַרְבוֹת הַבּוּז פִּלְגוּנוּ,
בֵּינוֹת כָּתְלֵי זָהָב,
הוֹתֵר לָנוּ הָרַעַם,
חֲשׂוֹךְ גַּבְהוּת-לֵבָב.

מי יתן והשנה נהיה אנשים טובים יותר, ושהעולם יהיה טוב יותר אלינו.

חולון, כ"ט באלול, ה'תשע"ג, ערב ראש השנה ה'תשע"ד.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: