המנון לכיעור

העובדה שאישה שנראית טוב ושיש לה בפרופיל תמונות בבגד-ים לא יכולה להביע דעה (ועוד דעה טעונה מינית, גם אם בצורתה האישית הכאובה) מבלי שתהפוך למטרת לעג (במקרה הטוב) והטחת רפש, בין אם ממניעים צדקניים-לכאורה כנגד אורח-חייה ובין אם "סתם" להוסיף חטא על פשע ולהיות עוד חוליה מאותה שרשרת אינסופית של הטרדות ותקיפות מיניות (גם אם מילוליות לחלוטין), כל זה לא סתם "מטריד", אלא גם רע, מכוער, מביש, מחליא, פושע, וראוי לגינוי ולענישה.

ואמנם ממש לא באותה המידה, אבל יודעים מה עוד מטריד אותי ובכלל לא זוכה להתייחסות?

העובדה שרק אישה שנראית "מספיק" טוב כדי להצטלם בבגדי-ים ולמשוך תשומת-לב ותגובות כאלו תזכה מלכתחילה לאותה חשיפה של הדעה שאותה היא באה להביע. ולא רק אותה מאי פתאל, אלא כל בחורה שבחרה לתמוך בה ולשתף את כולנו בפוסט נרגש (אמיתי, ללא ספק), המתאר את חוויתיה האישיות מימי הצבא, או סתם הבעת תמיכה, ואשר לפוסט זה מתלווה תמונה שלה, בבגד-ים כמובן.

כי ככה זה בעולם. הכיעור נדחק הצידה. הוא שם, במחשכים, לא זוהר. לא רוצה לרגע לזרוח, שמא יתפס במערומיו המבישים. הכיעור נתפס כמעין נכות – והלא כמעט כל מי שסובלת מבעיית משקל תספר איך וכמה מטיפים לה על ה"הזנחה הבריאותית" שהיא מטפחת, עד כדי התעללות אמיתית בגופה (ולא, אולי, שגופה מתעלל בה). וכן, אני כותב את כל זה בלשון נקבה כי נשים "זוכות" ליחס המחפיץ על זה כמעט כשגרת-חיים – יפות ומכוערות כאחת. השילוב הזה בין כיעור לנכות הונצח בצורה יפה כל-כך (עם כל האוקסימורון שבדבר) על-ידי הצייר הפלמי פיטר ברויגל האב (1525-1569), שרבים מציוריו מתמקדים במעמד הנמוך, העני, הפשוט, המזוהם, והמכוער. מכוער, אבל מחויך.

"הנכים" של פיטר ברויגל האב, 1568, מוצג במוזיאון הלובר בפאריס.

"הנכים" של פיטר ברויגל האב, 1568, מוצג במוזיאון הלובר בפאריס.

אני לא חושב לרגע שה"אשמה", חלילה, רובצת על ראשה של מאי פתאל, שתהיה בריאה. אני ממש לא בא אליה בטענות, או חושב שיש "להשתיק" דעות של נשים שנראות טוב כ"אפליה מתקנת" לטובת המכוערים. אני גם חלילה לא בא לטעון שהנקודה שאני מעלה פה היא העיקרית – גם בהתחלה אמרתי, מה שאני מתייחס אליו פה ממש לא מטריד באותה במידה, אבל כן נקודה, גם אם שולית (בהשוואה למה שקרה למאי פתאל), שראויה לפחות להתייחסות כלשהי. יאמר לזכותה של מאי פתאל שאפילו בפוסט בו היא חשפה את סיפורה היא העלתה ציור הממחיש את תחושותיה, ולא תמונה שלה. אולי באמת לא רצתה שהיופי ידבר בשמה, מי יודע. אני בכלל לא חושב שמישהו אשם, באופן ספציפי, למעט אותה ישות ערטיאלאית שאנחנו נוהגים לכנותה "חברה", וגם היא לא עושה זאת בכוונה. עולם כמנהגו נוהג.

אבל כן, צריך לפחות להפסיק להתבייש ולהצביע על כך, לומר בקול רם: אם חלילה מישהי שמנה, נמוכה, מבולגנת, או בקיצור – מכוערת, גם אם להחריד, היתה מעזה להעלות פוסט שכזה, סביר להניח שכל הסערה הזו היתה שוככת מהר מאוד. כמה בדיחות על "מי יסתכל עליך י'עמה", כמה שיתופים של פמיניסטים, פמיניסטיות, ושני חברי-כנסת (אחת ממרצ ואחת מהעבודה, כמובן), אם ממש יתמזל מזלה.

פיטר ברויגל האב - "חתונת האיכרים", מוצג כיום במוזיאון לתולדות האמנות (וינה)

פיטר ברויגל האב – "חתונת האיכרים", מוצג כיום במוזיאון לתולדות האמנות (וינה)

אי-אפשר לשנות הכל בחברה שלנו, אבל אפשר להצביע על הנקודות האלה, ולקוות שכמה אנשים יחשבו על זה. ואז עוד קצת. ואולי לא נשנה את העולם, אבל חלק, גם אם קטן, ידע שהעולם הזה מלא בכיעור, וכיעור הוא לא דבר רע.

אל תתביישו בעצמכם. אל תשכנעו את עצמכם שאתם יפים. אל תנסו להתייפיף לשווא. היופי, כמו החיים עצמם, הוא בר-חלוף.

זהו המנון לכיעור, ולמכוערים. ולמכוערות.

בואו כפי שאתם.

אנחנו הרוב.

פיטר ברויגל - דיוקן של אישה זקנה, מוצג כיום בפינקוטק הישן (מינכן)

פיטר ברויגל – דיוקן של אישה זקנה, מוצג כיום בפינקוטק הישן (מינכן)

ירושלים, י"א באייר, ה'תשע"ה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: