ארכיון חודשי: מאי 2015

מחאת עולי אתיופיה: התמקדות בעיקר

אני אפתח בזה שאומר שלבי עם כל אלה שיצאו אתמול להפגין בתל-אביב. גם אם המחאה הזו חרגה במידת עוצמתה, ה"פסים האלימים" אליה היא גלשה בהחלט ניתנים להכלה, לא מדובר פה על "עם מתקומם שיוצא למלחמה", אלא בקבוצה ששייכת לאותו עם שאנחנו משתייכים אליו, ולדעתי טענותיהם דיי מוצדקות.

אבל אם כבר טענות, הרבה מאוד מהטענות שצצות אצלי בפיד הבוקר מופנות נגד השוטרים אתמול. "השוטרים גזענים", "השוטרים אלימים", "השוטרים פאשיסטים".

אני חושב שכל האגרסיות הללו מופנות אל המקום הלא נכון.

ההפגנה הגדולה בתל-אביב, 3/5/2015 צילם: ויקטור בזרוקוב, http://www.victorbezrukov.com/

ההפגנה הגדולה בתל-אביב, 3/5/2015
צילם: ויקטור בזרוקוב, http://www.victorbezrukov.com/

בכל מקום שתהיה הפגנה יהיו שוטרים, וזה לא מפתיע שהפגנה גדולה ויצרית כמו זו שהתרחשה אתמול יהיו הרבה שוטרים, ושיגיע שלב שבו גם אנשים יעצרו (וכן, מעצר כולל הפעלת כוח). ואף על פי שאני בטוח שיובאו דוגמאות ועדויות להפרזה בכוח שהפעילה המשטרה, אני נוטה להאמין שהשוטרים עשו מה שמצופה משוטרים לעשות. אל תטעו, אני לרגע לא אומר שכל השוטרים חפים מפשע (בטח שלא מתוקף היותם שוטרים), וברור כשמש כי שוטר שנוהג בדרך אלימה או לא ראויה ראוי לתת את הדין על מעשיו. המטרה של דבריי אינה לזלזל בעניין הזה, אלא להפוך את המעשים החריגים הללו לעיקר הדיון. בעיניי, מעשה כזה חוטא למטרה – המטרה היא לא להתחשבן עם שוטרים, וכן – אני כן חושב, שלכשעצמו, שוטר אינו פושע מעצם כך שהתייצב לתפקידו. אני גם לא אומר את דבריי בגנותם של המפגינים – מחאה והפגנה כזו לא צריכה ואינה יכולה להיות "נוחה" – לא למפגינים, שצריכים לדעת מול מי הם עתידים להתעמת, וגם לא ל"תושבים הרגילים", מי שלא מעורב באופן ישיר בהפגנה, אבל נאלץ, למשל, לחכות מעל לשעה בתחנת ארלוזורוב עד שיגיע קו 480 שיקח אותו ירושלימה (ממש אויויוי).

ונכון. בטוח היו שוטרים שהפעילו כוח שחרג ממידת הסביר. ובטוח יצוצו עדויות נגד שוטרים גזענים שקיללו, העליבו, השפילו. אבל להפוך את זה לעיקר – זו הטעות.

ההפגנה הגדולה בתל-אביב, 3/5/2015 צילם: ויקטור בזרוקוב, http://www.victorbezrukov.com/

ההפגנה הגדולה בתל-אביב, 3/5/2015
צילם: ויקטור בזרוקוב, http://www.victorbezrukov.com/

זה לא עניין של "שחור או לבן", בטח שלא כשמגובר בשוטרים כנגד המפגינים. לא כל השוטרים רוצים לפוצץ אתיופים במכות, ואני בטוח שחלק גדול מן השוטרים בכלל לא היה רוצה להמצא באותו מקום באותו הזמן. לא אתפלא אם בין המפגינים נמנים גם שוטרים ואנשי כוחות הבטחון שמשתייכים אל יהדות יוצאי אתיופיה. הכל מעורבב, ולא צריך לחשוב שאחד טוב והשני רע.

בטח ובטח כשמלכתחילה השוטרים אינם אלו שנושאים באחריות למצב (וכן, אני מודע לכך שהמחאה הזו החלה עם הכאת חייל בידי שוטרים, אבל אני מדבר על "המצב" של העשורים האחרונים, ולא של במחאה הספציפית הזו). השוטרים לא הזניחו את יהדות יוצאי אתיופיה במשך שלושה עשורים. השוטרים לא היו צריכים למצוא דרך לשלב את אותם יהודים יוצאי אתיופיה בצורה קצת יותר אקטיבית בקהילה ובתרבות הכלל-ישראלית, ומצד שני – אותם שוטרים גם לא היו צריכים לפעול בצורה יותר תקיפה נגד כל אותם מוסדות שסגרו את שעריהם בפני כל מי שהתברך בשפע מלנין ובהורים ממוצא אתיופי (אחת הקהילות היהודיות הותיקות ביותר בעלות היסטוריה עשירה ומפתיעה, אגב).

בקיצור, השוטרים נמצאו בהפגנה כי שם שוטרים אמורים להמצא, ככה תמיד היה וככה תמיד יהיה, ולכשעצמו אני לא חושב שזה דבר רע. הבעיה לא מתחילה, ולא מסתיימת בשוטרים.

ההפגנה הגדולה בתל-אביב, 3/5/2015 צילם: ויקטור בזרוקוב, http://www.victorbezrukov.com/

ההפגנה הגדולה בתל-אביב, 3/5/2015
צילם: ויקטור בזרוקוב, http://www.victorbezrukov.com/

נאמר רבות שהאשמה מוטלת עלינו, על החברה. אנחנו גזענים, אנחנו אלה שלא מסוגלים להתחבר אל ה"דארק סייד". ואמנם יש בזה מן האמת, אבל לדעתי הניכור הזה "מצידנו" (ואני לא מאשים אף אדם באופן אישי, וגם לא ממש שׂשׂ להאשים את החברה בכללותהּ) נובע מתוך הריחוק וההדחקה של הציבור הזה, היהודים יוצאי אתיופיה, פיזית ותרבותית. בעיניי, בראש ובראשונה האשמה מוטלת על הממשלה. כל הממשלות של העשורים האחרונים, סביר להניח שעוד מימיו של רבין (אם לא שמיר), שפשוט לא ניסו מספיק, לא עשו מספיק מאמצים לשלב את היהודים שעלו מאתיופיה, שהזניחו אותם לחיי עוני, פשע, וניכור. הממשלה היא זו שקובעת (או לא טורחת לקבוע) את המדיניות, היא זו שאחראית למצב הזה. השוטרים נמצאים שם פשוט כי שוטרים נמצאים בהפגנות. זה חלק מהתפקיד שלהם. הם לא אמורים ולא יכולים לתקן, להתוות מדיניות. וכמו שהשוטרים משמשים ככלי בידי המדינה, כך גם ההפגנה היא כלי בידיהם של אנשי המחאה הזו. אמצעי, ולא מטרה – ולכן אני לא מוצא טעם להפוך לא את זה ולא את זה לעיקר.

הערה: התמונות צולמו על-ידי חבר טוב שלי, ויקטור בזרוקוב. מוזמנים להכנס לבלוג הצילום שלו: http://www.victorbezrukov.com/ או לעקוב אחרי הדף שלו בפייסבוק: https://www.facebook.com/pages/Victor-Bezrukov-Photography/84511546193.

תל-אביב, ט"ו באייר, ה'תשע"ה.

לנצחון השלום, להגנת העצמאות, לקיבוץ-גלויות, לאחוות-פועלים לוחמת

נתקלתי בעמוד הפייסבוק "עיתון לכל מועד" בשער עיתון שעורר בי השראה. המדובר בשער עיתון "על המשמר" הסוציאליסטי מהשלושים באפריל, 1951.

"לנצחון השלום, להגנת העצמאות, לקיבוץ-גלויות, לאחוות-פועלים לוחמת".

"לנצחון השלום, להגנת העצמאות, לקיבוץ-גלויות, לאחוות-פועלים לוחמת".

את הכותרת עצמה, באיכות קריאה, העליתי לכאן בקובץ pdf הישר מצילומי העיתונים המופיעים באתר הספריה הלאומית.

בכותרת הגדולה: "לנצחון השלום, להגנת העצמאות, לקיבוץ-גלויות, לאחוות-פועלים לוחמת". כמה השורות הללו מדברות לימינו אנו:

– חזון השלום הוא חזון שמקורו עוד בתנ"ך, לא בדיה של "סמולנים בוגדים". ואף אחד לא משלה את עצמו שהשלום "יפול מהשמיים", אבל לפחות ראוי לזכור שזו לא מילה גסה, ולא כל מי שחפץ בשלום חפץ באבדנה של ישראל.

– העצמאות היא דבר שנקנה בדם, ולמן הרגע שהוא הושג יש להגן עליו, "לתחזק" אותו, פן נאבד את זהותנו כתוצאה מהתעקשות על סיפוח שטחים שיובילו למדינה דו-לאומית, שהיא הרבה דברים, זולת הגשמת הציונות.

קיבוץ-הגלויות לא הסתיים בשנות החמישים, ולא בשנים השישים, ולא בשנות התשעים. הוא דבר הרלוונטי גם לימינו. קיבוץ הגלויות לא מסתיים בהבאת הגולים ארצה, אלא במחיקת הזיקה הגלותית שלהם, והנחלת זהות מקומית, עברית, עצמאית.

אחוות-פועלים לוחמת – פועלי-הכפיים של שנות החמישים הם אותם אנשים שלחמו לעצמאות המדינה בימי תקומתהּ, והם אנשי השירות, התמיכה, האנשים מאחורי הקופה בבתי הקפה, יוצרי התוכן ואנשי ההיי-טק של היום, שמשרתים בצה"ל ונלחמים על הגנת המדינה. אם בשנות החמישים התעשייה היצרנית עמדה בחזית הכלכלה, הרי שהיום את מקומה תפס סקטור "מתן השירותים" – סקטור רחב ומגוון שעוד לא "אמר את דברו" ודרש את אשר מגיע לו, ושאותו ישיג רק בעזרת התאגדות – אותה תופעה שצוברת שוב תאוצה בשנים האחרונות, וכל-כך מפחידה את נתניהו ובנט שמנסים להתנכל ולסרס כל התארגנות שתתן כוח לעובדים, לרוב המוחץ של השחקנים בשוק העבודה.

אולם, לא פחות מהכותרת הזה, מרגש אותי מה שרשום שם, בכותרת הקטנה משמאל: "למען חזון המהפכה העברית המקבצת גלויות ובונה מולדת".

מהפכה עברית, לא יהודית – לא חזון "אחרית הימים", לא "ביאת המשיח" – והרי כל אחד, באופן אינטואיטיבי, מבין מה ההבדל בין "תרבות עברית" ל"תרבות יהודית" – ההבדל בין התרבות שלנו כעם, כקבוצה שדוברת שפה מסויימת, שיש לה זיקה למקום מסויים, שיש לו עבר משותף – ללא כל תלות דתית שתהווה קריטריון מכריע להשתייכותו של אדם מסויים לעם ישראל – לא היום, ולא בימי בית ראשון, שהרי עוד מאז אנחנו למדים על אנשים שפנו ל"עבודה זרה", ועדיין נכללו בעם ישראל, ואף לא בימי בית שני, בו אנחנו למדים על אלישע בן-אבויה ש"קיצץ בנטיעות", כפר בעיקר, ועדיין קיבל יחס מכבד מתלמידו לשעבר, רבי מאיר.

רק בימים בהם ליהודים לא היתה נחלה וקיום עצמאי, נראה שהדבר היחיד שקישר בין היהודים – דתם, היתה "קריטריון כניסה", קריטריון שבארץ הזו אין לו תוקף.

הדת היהודית היתה, ותהיה, הדת העיקרית של העם העברי ולכן ברור שהמדינה לא צריכה להתעלם מכך ולא לספק את השירותים הנדרשים עבור הרוב היהודי המוחץ, אבל מדינה שהקריטריון הדתי הוא זה שמגדיר אותה, תלמיד "תפזול" לכיוון הכפיה הדתית, תמיד תהיה לא-שלמה אם היא אינה מדינת הלכה, ומדינת ישראל אינה כזו, ולא צריכה להיות כזו. גם מי שמאמין בביאת המשיח ורוצה לראות בישראל הקמת מלכות בית דוד יכול להשלים עם זה שמדינת ישראל אינה שייכת ל"אחרית הימים", היא אתחלתא דגאולתא – היא ראשית צמיחת הגאולה (הרוחנית, הסופראקוסמית) של "ימות המשיח".

עד אז, מדינת ישראל צריכה לדאוג לקיבוצו וקיומו של עם ישראל בארץ – מדינה עברית, לעם העברי.
המהפכה העברית עדיין לא הושלמה. יש אף אשר יאמרו שהיא טרם התחילה.
אני יודע, עוד רבה הדרך, אבל אלך בה עד יכלה כוחי.

על המשמר - 30.4.1951

שער עיתון על המשמר – 30.4.1951, סריקה מתוך אתר הספריה הלאומית. כאמור, השער זמין גם בסריקת pdf בקישור הזה.

תל-אביב, י"ב באדר, ה'תשע"ה – 1 במאי, 2015.