ארכיון תג: יד נעלמה

השוק הממש־לא חופשי

הרבה אנשים שיוצא לי לדבר איתם נאחזים במונח "שוק חופשי", ומאמינים שאם נחיה בעולם שבו קיים אותו שוק חופשי, הכל לפתע יסתדר. כשאני מנסה לשאול את אותם אנשים למה הם מתכוונים כשהם מדברים על שוק חופשי, לפתע הבטחון שלהם מתערער. רובם פשוט חוזרים על מונח שהם שמעו, ועל הבטחות ערטילאיות אודות "יעילות", על אותה "יד נעלמה" שתגרום למשק להתנהל בצורה הטובה ביותר. אבל בפועל, רוב אותם אנשים לא מכירים את הבסיס התיאורטי עליו נבנה המונח הזה, שוק חופשי, ומהי המציאות הנוראה שמתגשמת כשמנסים ליישם את הרעיון הזה, ונכשלים.

אם לסכם זאת בפשטות, שוק חופשי זה שקר. זו אידיליה בלתי־מושגת. משחק מחשבתי. אין שוק חופשי כי מלכתחילה מדובר במושג מופשט ותיאורטי עם הנחות מוצא תיאורטיות רבות, שמגיע לתוצאה אידיאלית ב"תנאי מעבדה" מתמטיים בהם מתקיימים אותן הנחות יסוד, אך שעולם לא יתגשמו במלואן במציאות, כמו שבטבע מים לא קופאים בדיוק ב 0 מעלות צלזיוס בדיוק בגלל מליחות, לחץ אטמוספרי וכו'. כך, למשל, במודל התיאורטי שבו מתואר השוק החופשי, יש אינפורמציה מלאה. אין שום מעורבות ממשלתית. קיימת ניידות מלאה של גורמי היצור (כל עובד יכול להחליף עבודה בלי שום בעיה, דיחוי וכבילה). אין התאגדויות. לא רק הצרכן, אלא גם היצרן הוא פרט יחיד וחסר-השפעה, לכשעצמו, על המשק – מה שאומר שאין כוח מונופוליסטי לאף בעל עסק.

על־כן, באידיליית השוק החופשי אין מעורבות ממשלתית. אין ביטוח לאומי, אין חינוך ממלכתי, אין מעונות לנשים מוכות, אין צהרונים מסובסדים, אין שירותי חירום למקרי אסון. הממשלה גם לא אמורה להתערב במשק, אלא לתת לו "לעשות את שלו", ולכל היותר לחוקק חוקים שיאפשרו למשק להתנהל כך. אבל אל תתבלבלו. בעולם האמיתי ליצרנים יש כוח רב ואינטרס עצום להסתיר אינפורמציה שאמורה להיות גלויה (על־פי אותו מודל תיאורטי). אינפורמציה זו כוללת כמובן את המחירים אותם הצרכן אמור להשוות בכדי לבחור את האופציה המשתלמת ביותר עבורו. היעדר מעורבות ממשלתית לא אומר שהשוק באמת חופשי, אלא שלפתע יותר קל לבעלי הון פרטיים להפך למעין 'חורים שחורים' כלכליים שגדלים וגדלים, ומעבר למסה קריטית מסויימת פשוט בולעים עוד ועוד הון, משפיעים על התנהלות המשק באמצעות חוסן פיננסי, קשרי הון-שלטון (התערבות בחקיקה לטובתם), ופשוט כך יכולים לוותר על בטיחות, אחריות והוגנות כלפי העובדים והלקוחות מתוך הנחה שמדיי פעם יקנסו אותם – אין זה אלא "סכום סמלי" לעומת הרווח הגדול שהם גוזרים, והעוול הגדול שהם יוצרים.

המציאות של אידיליית השוק החופשי היא שהשוק ממש לא חופשי, הוא פשוט מוחזק בידיהם של קומץ שהצליחו לרכז סביבם הון וכוח. המטרות שלהם אנוכיות הרבה יותר מאחרון המושחתים במערכת הציבורית, ובכדי למקסם את רווחיהם הם לא יהססו לפגוע ברווחתם של אחרים (רווחה זה לא רק כסף, זה גם שעות עבודה, תנאי עבודה, מחירים, כבילה חוזית, היעדר אחריות וכו') – אלא שלהם ישנה "הכשרה" לעשות כרצונם, מתוקף היותם אנשים פרטיים. אף אחד לא יבקר אותם, אף אחד לא ירסן אותם, אף אחד לא יחקור אותם. חברה שלהם הרי, לא? והציבור – הוא כבר ממש לא חופשי, אלא כבול לאותו קומץ של "חורים שחורים כלכליים", שבוי בשדה הכבידה שלו, נבלע בתוכו. אלו יחסי הפיאודליזם של העידן ה(פוסט־)מודרני. במקום אדון אחד, לצמית של היום יש הרבה אדונים, ומידת ההשפעה של כל אחד מהם על הצמית אמנם פלואידית יותר, אך מוחשית לא פחות.

דווקא הממשלה היא זו שיכולה לרסן את התהליך ההרסני הזה. הדבר שהשוק באמת צריך הוא תחרות ושקיפות, ואני מאמין גדול בחשיבותה וכוחה של התחרותיות במשק. דווקא בנושא הזה, לממשלה יש פוטנציאל ריסון עצום. הממשלה לא חייבת לחוקק חוקים פרטניים ולתקן תקנות קטנוניות. היא פשוט יכולה, וצריכה, להתערב.

הממשלה בהחלט יכולה לקחת חלק במשק התחרותי הזה, לעודד אותו מתוקף היותה הגורם היחיד שלא פועל מתוך כוונה לצמצום עלויות ומקסום רווחים, מתוך הבנה שאין לה שאיפה מונופוליסטית (בדומה לקומוניזם) אלא פשוט להפעיל את כובד משקלה להגברת הרווחה במשק (יותר שכר, פחות מחיר, יותר תנאים וכו'). נכון, אני מדבר על רעיון שמצריך פיתוח של מגנוני בקרה ומעורבות חדשים, אבל לנוכח המצב העגום כיום, והכיוון העוד יותר עגמומי שאליו המשק פונה, אין ספק שעדיף לאזור אומץ ולהעז, מאשר לקפוא על שמרינו. המעסיקים במצב כזה, בו יש מולם שחקן מתחרה שלא רק פועל לטובתו האישית, פשוט יאלצו "ליישר קו" עם הזרוע הממשלתית הזו, שלה, להשקפתי, צריך להפקיד את המנדט ואת הכוח, כאמור, לא להכריע אף שחקן במשק התחרותי, כי אם פשוט לשפר את התנאים לרווחת האוכלוסיה.

(רשימה זו נכתבה כהרחבה לתגובה שלי למישהי שכתבה "שוק חופשי זה לא פתרון קסם" בדיון הנוגע לקצבאות ושירותים ממשלתיים אחרים)

חולון, ג' בטבת, ה'תשע"ז.

גז, דיור, וירון זליכה

כבר כמה זמן שאני חוזר שוב על האמירה "היד הנעלמה" והפרצופים הגלויים של הכלכלה הקפיטליסטית, ושלמעשה המשק תמיד מנווט על-ידי בעלי השפעה כאלו ואחרים. אני ממליץ לכולם לקרוא את הפוסט שהעלה אורי תובל | עמוד הפייסבוק, בו הוא מביא את עיקרי הנאום של ירון זליכה אתמול בהפגנה (אצטט חלק מן הדברים פה): אורי תובל | עיקרי הנאום של ירון זליכה בהפגנה | 4.7.2015 | פייסבוק.

//

עיקרי הנאום של ירון זליכה בהפגנה. הקלדתי. בטח מלא טעויות כתיב . דברים מעניינים.נפרק את המתווה.החטא הקדמון: משרד התשת…

Posted by Uri Tuval on Saturday, July 4, 2015

 מעורבות ממשלתית אמנם נתפסת כ"מעורבות גסה במשק", אבל היא לא שונה במהותה ממעורבות של על שחקן פרטי במשק שצבר מספיק כוח כדי לווסת את השוק לטובתו, בהבדל היחיד – ששחקן פרטי, כאשר הוא פועל נכון, יעשה במוצהר (ובצידוק מוסרי על-פי תפיסת הרוב) לביתו, בעוד שממשלה אמורה לפעול (כאשר היא פועלת נכון) למען טובת ציבור רחב יותר. אני אצטט דווקא את הדברים האחרונים שמובאים בפוסט המקושר דלעיל:

"אנחנו במדינה עם הדיור הכי יקר במערב. הרכב הכי יקר בגלל 52 הגבלים בשוק הזה (זליכה היה יו"ר ועדה שבדקה את התחרותיות בשוק הרכב). וגם המזון הכי יקר במערב. עכשיו הממשלה הופכת אותנו למדינה עם רווחי הגז הכי מטורפים בעולם שלא רק בכהונה הזאת לא ניחלץ מכך אלא גם בבאה."

אני לא אוהב אמירות בומבסטיות כמו "הכי", אבל גם בלי להשוות אותנו למדינות אחרות בעולם, קחו למשל את סוגיית הכפלת מחירי הדיור תוך עשור – עליה לא נורמלית ובלתי-נסלחת ללא תלות למקום, או לזמן. כל עוד היה דיור ציבורי, וחברה שלמעשה היוותה "זרוע ממשלתית" בנתה שכונות שלמות, לא היה משבר דיור, כי לממשלה אין אינטרס מיקסום רווחים. כל עוד ההחלטה איפה, מתי, איך וכמה לבנות היא החלטה של קבלן פרטי, המחירים ימשיכו להאמיר, כי לקבלן פרטי יש את האינטרס (הדיי ברור ומתקבל על הדעת) להרוויח כמה שיותר.

זוהי הבעיה של גז בידיים פרטיות. המאגר עצום, ההיצע אמור להיות שופע – אבל מספיק יד פרטית על השיבר שתחליט כמה גז יוצא מאותה אסדה, והרי "היד הנעלמה" שמפחיתה את ההיצע ומעלה את המחיר. אז תגידו שיש פיקוח על המחיר – אבל במתווה הנוכחי, הפיקוח על המחיר מוגבל בזמן. זמן שתשובה, נובל אנרג'י, וכל מי שירכוש את המאגרים הקטנים – ינצלו לטובתם. לא מאמינים לי? בואו נשמע מה אמר זליכה:

"שר אוצר יכול למנות ועדה שתקבע מה העלות בתוספת רווח הוגן, אני לא נגד רווח, ולהוריד לאותו מחיר מפוקח. הממשלה מתנגדת. הטייקונים אומרים אם המחיר יירד מ-6 דולר נפסיד. אז מה אתם חוששים? כל ועדה בלתי תלויה (שתבדוק את הרווח) תחליט כך.

מסבנים אותנו. אומרים שתהיה תחרות. איך תהיה תחרות כשמונופול הגז כבר מוכר למונופול חברת החשמל ב-6 דולר?

אומרים שימכרו את המאגרים הקטנים. אבל הם מגלמים כבר מחיר של 6 (דולר ליחידת אנרגיה). אז איך הרוכש ירוויח? ימכור ב-7.

ועוד מסבנים: משווים מחירים לעולם. ההשוואה הנכונה היא לארצות שמצאו גז ליד חופיהן ולא משלמות על הובלה. ונצואלה – דולר (ליחידת אנרגיה). קטאר 1.8 דולר. מצרים 2.5 דולר. קנדה 3 דולר. ארה"ב – שם החברות רכשו שדות, לא קיבלו רישיון בזול, והם צריכים גם להוביל את הגז – 4 דולר. תשובה בעצמו ממאגר קטן (תטיס) מכר לנו ב-2.70 לפני שנתיים. המצרים שיש שם תמלוגים יותר גבוהים ולא חשודים באהבה מיוחדת לישראל, מכרו לנו ב-2.9.

אומרים שהגז יישאר בים. הם שוכחים שהוא כבר זורם במחיר שוד כי בתמר יש גז לשנים.

הם שוכחים שיש חוק במדינה שאם אתה לא מפתח מאגר שקיבלת ב-970 אלף דולר בזמן נתון אתה צריך להחזיר את המאגר לעם ישראל.
והשלישי הם שוכחים להגיד שהגז מיועד רובו ככולו לייצוא.

יאיר לפיד איפשר לחברת חשמל לחתום עם תשובה במחיר של 5.8 דולר שעולה ל-7 ו-8 ואישר יצוא במגבלה לא אפקטיבית שהיא אסון. אין תרופה למחלה ההולנדית ופשוט נייצא את הגז. גם שודדים אותנו וגם מחלה הולנדית? אני כבר מעדיף שהגז יישאר בים.

מנסים גם לפתות אותנו: ישראל תקבל מאות מיליארדי שקלים. שוכחים שעל כל 200 מיליארד שהעם ישלם בכיס אחד (מתכוון: על עלות הגז הגבוהה, יוקר המחיה וכו'), יחזור (רק) 100 בכיס השני (במסים). אני מעדיף לא לשלם את ה200 ולא לקבל את ה100.

במחאה דרשנו מימון מעונות מגיל 3. אז ביבי העלה מעמ ל-18%. גבה עוד 4 מיליארד שקל דרך המע"מ, אבל החזיר 4. פה ייקחו 400 מיליארד ויחזירו 200."

אני רוצה לומר שהממשלה חייבת להיות מעורבת יותר, אבל דיי מטריד לחשוב שזו תהיה ממשלה מפוקפקת כמו הממשלה המכהנת עכשיו. ואמנם נכון שהציבור בבבחירות האחרונות הצביע ברובו לימין, אבל מדהים לראות כמה אין תקווה וציפיה לאנשים מהגינות מנבחריהם ומשירותים ציבוריים הגונים (אני סבור שחלק עצום של מצביעי הימין עשו זאת משיקולים בטחוניים ולא חברתיים. מדהים להיווכח משיחות עם מצביעי ימין כמה מהם למעשה סוציאליסטים ברוחם). ככה זה כשהליכוד וגרורותיו בשלטון כמעט במשך שני עשורים רצופים (להוציא תקופת שלטונו של אהוד ברק, מהנציגים הגרועים, לטעמתי, ליצוג הקו הכלכלי של מפלגת העבודה לדורותיה בפרט, או השמאל בכלל) – כל אמון וציפיה שהיתה אמורה להיות משירותים ציבוריים התפוגגו על-ידי מקבלי החלטות שהאינטרס הצר והמצומצם שלהם עצמם עמד לנגד עינם.

זליכה לא סתם אמר דברים בעלמא. ההתנהלות של המדינה בנושאי הגז (כמו בנושאים רבים אחרים, ביניהם גם הדיור) קרובה (אם לא חצתה את הקווים) להגדרה של רשלנות פושעת. יותר מטרידה מכך היא העובדה שאלו אותם אנשים שעדיין מקבלים את ההחלטות, לכאורה בשביל כולנו, בפועל – בעיקר בשביל עצמם. או כמו שדווקא מתחיל הציטוט בפוסט:

"החטא הקדמון: משרד התשתיות קיבל סקרים של BP ואחרים מהם נודע שיש סיכוי של למעלה מ30% למצוא גז. אתם יודעים מה זה 30% במשק הגז? אתה חופר שלוש פעמים ומצאת. זה כמו 80% בלוטו 90% בטוטו 99% בפיס.

הממשלה ושר התשתיות והממשלה לקחו את הידע הזה ובמקום לחשוף אותו ולהוציא רישיונות למכרז שוויוני, חילקה אותם במחשכים לגורם אחד בלי שאף אחד ידע. אני קורא למשטרה וליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית. איך יש אוצר בסיכוי של 30% – הסתברות שאין טובה ממנה במאה ה21 – והוא מחולק במחשכים תמורת 970 אלף שקל בלבד.

שנית. שולחים מבט קל בחברות של תשובה ורואים מצעד ארוך של פקידים שבדלת מסתובבת קיבלו החלטות בצד אחד ועברו הלאה.
אחד הפקידים, ד"ר אודי ניסן, היה ראש אגף תקציבים שלקח חלק מכריע בוועדת ששינסקי 1 (תמלוגי הגז). המלצות הביניים של הוועדה ביקשו שיעורי מס גבוהים בין השאר כי לקחו בחשבון שהאוצרות חולקו חינם.

אחרי דו"ח הביניים הופעלו לחצים, והוועדה ריככה את ההמלצות. שבוע אחרי זה הודיע ניסן שהוא מתפטר ולמיטב ידיעתי הוא לא עדכן את הוועדה מראש שהוא עוזב. לא ראוי שפקיד ייקח חלק בהחלטות היסטוריות ולא מודיע שייפרד זמן קצר אחרי כן. הוא חיכה צינון של שנה ואחרי כן – אתם יודעים איפה הוא? אצל תשובה. (אודי ניסן מונה בסוף 2012 ליו"ר דלק)."

בין ירושלים לתל-אביב, י"ח בתמוז, ה'תשע"ה.

"היד הנעלמה" והפרצופים הגלויים של הכלכלה הקפיטליסטית

לפני שנים לא רבות עשיתי תואר ראשון בכלכלה. בואו אני אספר לכם משהו על כלכלה.

בשיעור הראשון של קורס המבוא למיקרו כלכלה א' מלמדים את הנחות היסוד של שוק חופשי. עם הנחות היסוד הללו בונים את המודל התיאורטי של שוק חופשי, פתוח – השוק האולטימטיבי עבור כל תומכי הקפיטליזם ("הימין הכלכלי"). אחת ההנחות המאפשרות קיום של משק מסוג זה היא ידע מלא של כל השחקנים. שקיפות מלאה – כל השחקנים יודעים היטב כמה עולה לייצר כל דבר, ומה הערך של כל מוצר (כולל העבודה, כ"מוצר" שהמועסקים מציעים, במקום להנות מזמן פנוי).

מושג של שקיפות מלאה שכזו הוא, כמובן, דבר שלא יכול להיות מושג בעולם האמיתי. מדובר במשהו תיאורטי לחלוטין, הוא שייך למה שאני קורא "תנאי המעבדה" שבהם נרקחה התיאוריה הזו, וּממחיש רק כמה תיאורטית ואוטופיסטית היא התפיסה הכלכלית הקפיטליסטית. עמית סגל המחיש זאת לפני שנתיים (ושבוע) בדיון שהתקיים בועדת הכספים:

עמית סגל - 19.6.2013 - מתוך עמוד הפייסבוק שלו

עמית סגל – 19.6.2013 – מתוך עמוד הפייסבוק שלו

עמית סגל הוא לא בדיוק העיתונאי ה"סמולני הממורמר" שדעותיו באופן עקבי עוינות את הממשלה, אבל ראו איזה פלא, וגם הוא לפני שנתיים סיפר לכולם כיצד צפצפו עלינו האנשים ש(גם )היום מנהלים את המדינה, אותם אנשים שעומדים למסור את משאבי הטבע שלנו לשנים רבות, בצורה בזיונית וּבתמורה מגוכחת. ההתנהלות הזו, יחד עם יחימוביץ': תשובה הציע לי לנהל קרן של 100 מיליון שקל | לילך ויסמן | 23.6.2015 | גלובס, מעידה על כמה אין שקיפות במשק שלנו, בטח שלא בכל הנוגע ל"מגרש של הגדולים".

אל תבינו אותי לא נכון. אינני מאלו ש"מתפכחים" מאשליית "השוק החופשי" וטוענים שלימודי כלכלה זה קשקוש, ממש לא. לימודי הכלכלה עוזרים להסביר תהליכים חברתיים מורכבים, בקנה מידה עצום, אבל כן, כדאי להבין ש"שוק חופשי" הוא אשליה. חלק מהמורכבות של הכלכלה נובעת מכך שאי-אפשר להתייחס אל השוק בצורה כה פשטנית ונאיבית – דווקא אלו שמנסים "למכור" לנו שוק כזה גורמים אחר-כך לאנשים להתפלא, כיצד קרה פתאום שהבורסה קורסת, או שהמחירים עולים, ושלא הכל נפלא פה. טיעון כמו "הכלכלה יודעת לנהל את עצמה" הוא טיעון פשטני שמנסה להתעלם מכך שיש במשק גורמים רבים בעלי פוטנציאל השפעה – חלקם נתפשׂים אמנם כ"מלאכותיים" (כמו הממשלה) יותר מאחרים (המגזר הפרטי), אך בפועל הכלכלה מנווטת בידי אנשים, תמיד – ובמידת השפעה שונה. כוחם של מליוני אנשים לא בהכרח משתווה לכוחם של מיעוט זערורי שמנווט את המשק בהתאם לרצונו (אלו הם אותם "חורים שחורים כלכליים"). אם לא המדינה מווסתת את השוק, אז אלה בעלי ההון שצוברים מספיק כוח פיננסי והשפעה פוליטית כדי לווסת את השוק. ואולי היד אמנם נעלמה, אך היא מחוברת לגופים ולפרצופים שכולנו מכירים היטב. תשובה, אריסון, דנקנר, ועוד רבים וטובים. לא במקרה בשמות הללו שגורים בפי כולנו. ה"שוק החופשי" פשוט אומר שלהם יש חופש לנצל את השפעתם, כרצונם, ולשנות את כללי המשחק לטובתם.

זאת הסיבה שמלכתחילה עדיף בעיניי להסכים למעורבות ממשלתית חזקה. הממשלה, בתפיסה האידיאלית, היא גוף שפועל לטובת ציבור רחב הרבה יותר מאשר קומץ בעלי הון. ונכון, אין אידיליה בעולם, וממשלה אינה שיא היעילות וטוהר המידות. מעורבות ממשלתית רבה יותר אכן פותחת צוהר לשחיתות. אבל חשוב לומר גם שהשחיתות היא אינה "תנאי הכרחי". בשחיתות במוסד ממשלתי יותר קל להלחם, אם רוצים, מאשר ב"שחיתות" שמצויה בידיים פרטיות, וזה פשוט מן העובדה שמה שמצוי בידיים פרטיות לא נקרא בהכרח שחיתות. בעל העסק ידאג לעשות הכל כדי שכסף לא יגנב ממנו (זה גם יותר קל לבקר את זה בעסק פרטי), אבל "על הדרך" בעל העסק הזה יעשה הכל כדי להרוויח יותר. אז בשם היעילות הזו שאתה בוחר לקדש, אנשים יקבלו פחות שכר וישלמו יותר (גם מעצם העובדה שככל שלאנשים יש יותר כסף, הם מסוגלים יותר להשפיע על ה"סובב הכלכלי" – השתלטות גיאוגרפית, השתלטות רוחבית, השתלטות אנכית, השפעה פוליטית). אני לא מוצא שום סיבה שבעולם להזדהות עם בעל העסק "על חשבוני", כשאין צורך.

בעידן הטכנולוגי שבו אנו נמצאים יש גם אפשרות ליצור מערכת שקופה הרבה יותר, שמאפשרת לבקר את השחיתות. במגזר ציבורי שמנוהל נכון (ואני לא מבקש מגזר ציבורי בעל מסורות ניהוליות מנוונות בכל מקרה) אמצעי הפיקוח והענישה נגד השחיתות יכולים למנוע הרבה צרות.

חשוב גם לזכור מהי האלטרנטיבה (למעשה, מהי השיטה הנהוגה היום) – והיא מגמת ההפרטה. במקרה זה, היעילות של חברה פרטית הולכת לכיסם של הבעלים בלבד, במינימום עלות (שכר) ומקסימום רווח (מחיר לצרכן). מדוע שבשם היעילות אנשים ישלמו מכיסם לטובת אנשים פרטיים אחרים? בגלל ש"ככה השוק רצה", באופן חופשי וטבעי כלשהו, כמו שמלמדים בשנה א' בכלכלה?

אז הנה, בבקשה.

הנחות יסוד שלא עומדות במבחן המציאות, שהן לא יותר מאשר תנאים תיאורטיים לכלכלה ב"תנאי מעבדה". בלי הנחת היסוד הזו, המשק לא נמצא במצב "חופשי" בדומה לפנטזיה הקפיטליסטית התיאורטית – וחוסר התחרות הזה מיתרגם (שוב, במונחים כלכליים, כמו שמלמדים בתואר הראשון) לחוסר שיווי משקל משוכלל – להפסד רווחה של הצרכנים במשק. "רווחה", זה הכסף של כולנו.

רובם ככולם של תנאי היסוד של כלכלת השוק החופשי, תורת היסוד של החשיבה הקפיטליסטית, הם "תנאי מעבדה" תיאורטים,ואינם יכולים להיות מיושמים במציאות. בפועל, תמיד יש יד מודעת שמכוונת את השוק. השאלה לטובת מי. הפתרון שאני חוזר ומציע הוא רעיון הרֶה-סוציאליזם שדיברתי עליו בעבר: מעורבות ממשלתית מתקנת. זרוע ממשלתית נכנסת למשק לא מתוך כוונת רווח (כן, מזעזע, אני יודע) אלא מתוך כוונה לאזן את השוק – להציע יותר שכר, במחיר יותר נמוך. לא מתוך כוונות מונופוליסטיות בסגנון קומוניסטי, ובהחלט מתוך כוונה שישאר שחקנים פרטיים בשוק. פשוט שוק שיהיה מאוזן. במקרה כזה רגולציה הופכת למיותרת ברובה, פשוט כי נוכחותו של גוף שאינו שואף למיקסום רווחים אלא למקסום רווחת הציבור מווסת את השוק בהתאם לצרכיו.

(השיתוף המקורי של התמונה הזו [שהיא בסך הכל צילום של פוסט של עמית סגל Amit Segal] נעשה בפוסט של Ori Ben-Dov כאן: https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10153973848825031&set=a.10150250754465031.386132.576810030&type=1&theater ואין לי אלא להודות לו ולEden Bar-Lev על-כך שגרמו לי להתוודע לפוסט של עמית).

תל-אביב, ז' בתמוז ה'תשע"ה.