כתב אל הנוער העברי (1943)

"כתב אל הנוער העברי", המנשר הראשון של הועד לגבוש הנוער העברי, הוא תנועת הכנענים (כמינוחו של אברהם שלונסקי), נכתב על-ידי יונתן רטוש וּפורסם ברבים בשנת 1943.

יומן-רשת זה עוסק בין היתר בנושא שכיניתיו בשם "שְׁנִי-ציונות". ואמנם נכון הדבר שה"ועד לגבוש הנוער העברי" לא היה ציוני כלל וכלל, אך בדומה לו, גם השני-ציונות דוגלת ברעיון שיהדות היא דת, ואין לראותה כזהות לאומית, ועל-כן מאמצת היא את הלאומיות העברית, זו בעלת הזיקה התרבותית-היסטורית (ולא הדתית).

אף-על-פי שאין האידיאולוגיה שלי העתק או אימוץ מוחלט ודוֹגמטי של זו הכנענית בנוסח רטוש – שרעיונותיו צמחו מתוך רעיון ציוני-רוויזיוניסטי, אותו הוא זנח לכשכשל במאמציו לנתק את תנועתו של ז'בוטינסקי מזיקתהּ היהודית אותה ראה כדתית ולא לאומית – קיימת גם קיימת זיקה אל התנועה,אל סמליהּ ויצירותיהּ, ופעמים תכופות מועלה ביומן-רשת זה שמו של רטוש ושל התנועה.

לאור זיקה זו, מובא לפניכם במלואו אותו מנשר ראשון, אבן-דרך חשובה וקאנונית ברעיון הלאומיות העברית ובדרכו של יונתן רטוש.

*

כתב
אל הנוער העברי

הועד לגבוש הנוער העברי אינו קורא אותך לעזוב את המסגרת הארגונית שבתוכה אתה נמצא מרצונך הטוב, מתוך הכרה ובחירה ובתוקף המסיבות, שבה אתה מוצא את מיטב הספוק האישי, שבה בחרת להקריב את כוחך, שבה תהיה נכון בבוא מועד להקריב גם את חייך.

הועד לגבוש הנוער העברי אינו קורא אליך אלא להבין לכל עומק המשותף שבינך לבין שאר הנוער העברי, הפועל במסגרות ארגוניות אחרות, מרצונו הטוב, מתוך הכרה ובחירה, ובתקוף המסיבות גם הוא, – מסגרות שבהן הוא מאמין כי מצא את הטובה שבאפשרויות לשרת את המולדת העברית, שבה בחר הוא להקריב את כוחו, שבה מוצא הוא את מיטב הספוק האישי, שבה יהיה הוא נכון בבוא המועד להקריב גם את חייו.

והועד לגבוש הנוער העברי קורא אליך לעמוד על כל עומק התהום והזרות המבדילה בינך, הנוער העברי, לבין כל אלה בני הגולה היהודית, כל אלה שעמדו על דעתם בגולה ההיא על כל פרצופיה ועל כל שרשיה וגלגוליה ובתוקף הטבע נשאר חותמה טבוע בשרשי נפשם ובמחשבתם – לאין מרפא; לעמוד על עומק התהום הזאת של המהות היהודית, מבעד לכל מסוה של מליצה, ומבעד לכל צעיף של מפלגה. וכל ארגון וכל כת, ויהיו קיצוניים ככל שיהיו, ויהיו מציאותיים ככל שיהיו ויהיו אידיאליסטיים ככל שיהיו.

הועד לגבוש הנוער העברי איננו פונה אליך מפני שפסקה ההגירה מכל הגלויות ואין בארץ חומר אנושי זולתך לפנות אליו. הועד-לגבוש-הנוער-העברי איננו פונה אליך מפני שנשמדו כך וכך יהודים בכך וכך גלויות ומשקלו היחסי של הישוב עלה בכך וכך מעלות בחשבון של הפזורה היהודית העולמית. והועד לגבוש הנוער העברי איננו פונה אליך באשר אתה נוער בלבד ולא באשר אתה נוער בעיקר.

הועד לגבוש הנוער העברי פונה אליך באשר אתה עברי. באשר המולדת העברית היא לך מולדת בפועל ממש וכפשוטה – ולא בחזון, ולא כמשאת-נפש, ולא על דרך הדרש; ולא כפתרון לשאלת היהודים, ולא כפתרון לשאלות עולמיות, ולא כפתרון לתסביכים נפשיים שונים של מוכי-גלויות. באשר השפה העברית היא שפתך בפועל ממש וכפשוטה, שפת-אם ושפת-תרבות ושפת-הנפש; השפה האחת והיחידה לרגש ולמחשבה. באשר המציאות שבה התגבש אפייך, שבה עמדת על דעתך, היא המציאות העברית, באשר נוף הנפש שלך הוא נופה של המולדת והעבר שלך הוא עברה של המולדת בלבד. באשר מיטב מאמציהם של הורים, מורים ומנהיגים ואנשי-רוח תלושים לא הועילו לחבב עליך ולקרב אל נפשך את רקע העיירה היהודית ואת ההיסטוריה של הפזורה היהודית, על הפוגרומים והגירושים ומקדשי השם; לא הועילו לעקור מלבך את ההתנכרות הטבעית לכל מבשרי הציונות בני הפזורה, ולכל אבותיה של הספרות היהודית בלשון העברית, ולכל ההוי של הפזורה היהודית, ולכל הפרובלימות של הפזורה היהודית. באשר כל אלה שנכפו עליך בתוקף כל הסמכויות תלויים על שכמך כבגד שאול, בלוי ומטולא ולוחץ.

הועד לגבוש הנוער העברי פונה אליך באשר אתה הוא כוח המחר בארץ הזאת. באשר מחר מחרתיים תתפוס אתה את כל העמדות, ובידך יהיה גם כוח הארגון, גם כוח המספר גם כוח העמדות בכל המסגרות החברתיות והארגוניות והתרבותיות והכלכליות הקיימות והעתידות לקום בארץ הזאת.

הועד לגבוש הנוער העברי איננו חרד לנפשך מפני כל שפך הלהג והטפות המוסר והקולות הקוראים אליך שאתה, הנוער הבריא, בן המולדת, תראה את עצמך ותרגיש את עצמך כפליט-חרב וכיהודי נרדף, כל הדברים האלה ישרו מעליך.

אבל הועד לגבוש הנוער העברי חרד לנפשך מפניך אתה. שמא בהסתננך בשלבי עליתך החברתית תסתגל, הלוך והסתגל, אל ארחות הפזורה היהודית; פן יפתה לבבך אחר הלך-רוחו וקנה-מדתו והוקרתו והערכתו של הערב-הרב הזה של פליטים ועולי-רגל; פן תמצא לך בהם דוגמה ומופת. פן תלמד אל דרכיהם ותדבק בהם, ותשכח מפניהם את עצמותך, עצמותו של גוי נורמלי, עצמותו של הגוי העברי העולה.

הועד לגבוש הנוער העברי חרד לנפשך, שמא בשלבי עליתך התרבותית, בלמדך לבקש פתרונים לשאלותיך, לא תעצור כוח לשמור על טהרתו של רגש המולדת שלך, תסתבך, כאחיך הבוגרים ממך, בסבך של חכמת הפזורה היהודית; הועד לגבוש הנוער העברי חרד, שמא אתה בעצמך, הנוער העברי, תוסיף לחשל את כבלי הפזורה היהודית החונקים אותך, שמא תבגוד בבלי דעת במולדת העברית, בגוי העברי הצעיר המתנער וקם בארץ העברים, ותקום עליו להסגירו בידי הפזורה היהודית העולמית, ערש העבדים והמשועבדים מאז ומעולם. ולא עוד מולדת עברית תקום בזה, ולא עוד גוי עברי יתפשט בזה, רק אבר מאברי הפזורה היהודית, מרכז נוסף ובן חלוף לנצח היהדות, ארץ קודש אכולת שחיתות וצביעות לפזורה הנצחית.

הועד לגבוש הנוער העברי הוא בשר מבשרה של המולדת העברית, חבר אנשים מבלי כל הגילים שגדלו והתפתחו ועמדו על דעתם בתוך הארץ הזאת, במולדת, ואין להם ולא היה להם שום קשר אישי עם שום גולה מפזורת היהודים. בעמל של שנים, בכוח נסוי אישי, במאמצים ללמוד מכל זולת, מתוך גשושים ואכזבות וחפושים בלתי פוסקים מצאנו זה את זה והצלחנו לבער מתוך לבותינו את כל מה שבקשו הורים ומורים ומנהיגים לטעת בהם, העברנו כל אוצר המושגים שכפו עלינו דרך כור המצרף העברי, שחררנו את מחשבתנו מכל נטל השעבוד של הפזורה היהודית לצורותיה ונסינו לגבש את ההכרה העברית.

ואת טוהר ההכרה הזאת, ואת עצמת ההרגשה הזאת מבקש הועד לגבוש הנוער העברי להביא אליך. אל כל אחד ואחד מן הרבבות.

אנחנו מעטים כיום וכוחותינו מעטים ואין אנו יכולים לעשות כיום אלא את אשר בכחנו – לנסות ולהוציא את הדברים האלה מן חוגנו הצר ולהביאם לפני הנוער העברי כולו.

יותר מזה אין אנו יכולים לעשות עתה, ויותר מזה אין אנו יכולים להבטיח כיום, אבל את הדבר הזה נעשה במיטב ההתמדה והקביעות, כפי כחנו. ההמשך, היקפו טיבו – כל אלה תלויים בכל אחד ואחד מכם, במדת ההבנה והערות והנכונות. אין אנו מבקשים הרבה כיום הזה. אין אנו מבקשים אלא מעט עֵרות והתמסרות, מעט כוח-לב וישרות-מחשבה ואומץ-הדעת.

ואין אנו מבטיחים שום טובות הנאה, לא אישית ולא חברתית. אנחנו מבטיחים לכל אחד ואחד שילך אחרינו ואתנו את מלוא אי-ההבנה מצד הצבור הרחב ובסביבתו הקרובה, את מלוא הסבל הנפשי שבהפיכתם של הערכים הנלמדים, את מלוא הבדידות של בדל בקרב הצבור, ואנחנו מבטיחים את מלוא המנה של הלעג היהודי וההתחכמות היהודית, ואנחנו מניחים גם את האפשרות של הרחקה מכל עמדה – את מלוא כובד ההתנגשות עם העולם הזה של הפזורה היהודית, על ערכי הדורות המגובשים שלה, על מלוא כוח הארגון של כל פלוגותיה, על כל כְלֵי התעמולה שלה, עם כל העולם היהודי הזה המרעיל את נפשותינו ואת נפש אחינו הצעירים, עולם הפזורה המבקש להשתלט עלינו בזה. ואנחנו מבטיחים את מלוא כובד ההתנגשות עם הציונות, מעומק שרשיה עד ראשה, על מלוא כוחה ורקבונה, ואנחנו מבטיחים את מלוא השנאה העִוֶרֶת והחתרנית והקִשחת מצד כל המנגנונים למיניהם – עד חרמה.

אבל יודעים אנו שהתסיסה עולה ותוססת בנוער העברי ומתפשטת והולכת. ויודעים אנחנו שחבורות חבורות של נוער מתוועדות ומגששות את דרכן, ויודעים אנחנו כי הרוח הזאת המפעמת בלבנו מפעמת בלבו של הנוער העברי באלפיו.

ואת התסיסה הזאת מבקש הועד לגבוש הנוער העברי ללבות ולהתמיד, את ההרגשה הזאת מבקש הועד לגבוש הנוער העברי ללטש ולטהר – להעלותה לדרגה של הכרה.

ויודעים אנחנו את כוחו של להט ההכרה העברית. ההכרה הזאת, משתעלה בך – תצרף את סיגי חנוכך המטולא עד תומם. ואם לא יעמוד בך כוח ההתמדה בראשית הדרך המיגעת, אם תרפינה ידיך מקוצר-רוח ומקוצר-יד, אם לא יעמוד בך כוח הרצון וישרות-הנפש, אם תבגוד מחולשת-הדעת ופניות אישיות; – אז גם אז לא תוכל עוד לשוב ולהיות מה שהיית, להוסיף ולהאמין במה שהאמנת. הצרוף המטופש של ארץ: ישראל, לשון: עברית, עם: יהודי, הכרה: ציונית, – כל אלה ישרו מעליך כטיח תפל. הארץ, השפה, העם וההכרה – הם הם ארבעת היסודות הראשוניים שעליהם עומד נתוח מהותה של אומה. במקום שכל אחד מהיסודות האלה שונה בשמו, גם במהותו ובפרצופו ההיסטורי, – שם אין אלא בלבול מהותי וסריס ועקר.

ושוב לא תוכל לראות חזון וגאולה בגדוליה של הפזורה היהודית, בגדולי הרוח ובגדולה המעשה, על חכמיה ונגידיה, על רבניה ומשכיליה, על מקדשי-השם שלה ועל משיחיה ועל ציוניה, ועל נאמני הֲגַנוֹת-עצמיות ועל גבורי הגיטאות האבודים. ושוב לא תוכל לראות טעם ומופת בתקופת הזוהר העלובה של הבית השני, זו התקופה הקלסית של היהדות, הדוגמה לכל הציונים מאז ומעולם; כל עזי הנפש והמורדים והמלכים והקנאים וגבורי המות של מצדה והבונים הגדולים של היהדות – רקבונו בו. סבך הדורות של היהדות אי-אפשר להתיר אותו – אותו אפשר רק לחתוך.

ואתה, בן המולדת, יכול לחתוך אותו. בשבילך, בן המולדת, זרים הם כל אלה – ולזרא. ועם שתנער מעליך את כל אלה יקום ויחיה לפניך עולם חדש, העולם הקדמון והעז של אבותינו הגדולים, בני הארץ הזאת מאז. יאור לך אורה של תקופת הזוהר העברית, ומעט מעט ישור מנגד עיניך ערפל הפזורה היהודית החוצץ בינך לבין ארצך ולבין עברך. ותחת העיירה היהודית הרעועה והפרוורים היהודיים, ותחת מאמצי-השוא של גבורות יהודיות בנות היאוש והאבדן, – תחת כל אלה תעור מלבך דמותו השלמה והבוטחת של ארץ העברים הקדומה במלוא הזוהר ובמלוא הממשות.

עם שתשור מעליך מסכת קורי העכביש היהודית תפקחנה עיניך אל חזון העתיד העברי הגדול מעבר לכל הישג הנפש היהודית, מעבר לכל הגבולות היהודיים, מעבר לכל האפשרויות היהודיות.

ועם שתשור מעליך כל המסכת הזאת תבוא עליך שלמות הנפש, יבוא התואם הפשוט והטבעי בין המחשבה לחיי הרגש. יעורו בך מלוא הכוחות הגנוזים, החנוקים בכבלי הפזורה היהודית והחכמה והציונות. ואנחנו נותנים לפיך את הדרך אל השלמות הטבעית הזאת של הנפש העברית, את הגשר אל העבר העברי ואת דרך המלך אל העתיד העברי; אנחנו פותחים את השער אל העולם העברי וקוראים אל סוללי הדרך, לתחיה, לחרות, לשלטון.

את כל אלה נדרש אתה לעשות בעצמך. ואל כל אלה נדרש אתה להגיע בעצמך. שום איש מאנשי הגולה לא יוכל לשמש לך מורה-דרך. שום סוס ציוני אביר לא ירוץ כאן לפניך.

*

לפני שנים לא רבות היו אומרים כי הנוער העברי אין הוא יודע מסירות, אין הוא נכון להלחם, אין הוא נכון להקריב את אונו ואת נפשו. אכן, בחיי המעשה, טחנו הטחנות הגדולות של המולדת הרבה מהבלי הסרק של המהגרים היהודיים ועולי הרגל; ואתה פרצת לך בהם שטחי פעולה.

כיום אין אומרים עוד זאת. כיום אומרים כי הנוער העברי אין הוא יודע להרגיש ולחשוב, כי לבו אטום ומחשבתו שטחית וקהה. גם אמת הדבר – במסגרת הרגש של חברת המהגרים ועולי-הרגל היהודיים אין הנוער העברית יודע למצוא את לבו. בספרות היהודית שלה אין הוא יכול למצוא את המבע, ובמסגרת המחשבה היהודית על עמקנותה ועל תכניה אין דבר הקרוב אליו, אין תשובה לשאלה משאלותיו, אין גם מבע לשאלה משאלות הויתו. הנוער העברי מתחנך על צביעות הלב ושטחיות המחשבה. הצעיר העברי נובל בעציציה של הזקנה היהודית.

והועד לגבוש הנוער העברי מבקש להזהירך. הציונות על כל פלגותיה ופלגיה, יודעת היא מליצות מאז – אל תלך אחריהן שולל. החכמה היהודית יודעת במעומעם את רחשי לבך והלך רוחך והיא מתפשרת אתך מעט והיא פותחת לפניך אי-פה אי-שם תחומי פעולה המתימרים למלא את מבוקשתך. עמוד על המשמר. דע להבדיל בין מה שאתה מבקש לראות במסגרת שבה אתה נמצא ואחריה אתה נמשך, לבין מה שמסגרת זאת משמשת בכונת מכווניה ובפועל ממש.

ובכל מסגרת שבה אתה נמצא, ובכל עבודה שבה אתה עמל, זכור את הדבר האחד הזה: היותך עברי. ובכל סביבה שלתוכה נקלעת זכור את שליחותך הטבעית: לשחרר את ההרגשה העברית, לטהר את ההכרה העברית, לעמול למען הגבוש העברי.

*

הופעה פומבית ראשונה היא לנו. אך אין זו תחלת עבודתנו. הצְבת הראשונה קשה היא להעשות, וזמן עשייתה ארוך. על הרבה דלתות דפקנו ועל הרבה אזנים ולבבות העתרנו דברים. לא היה גוף בארץ הזאת שלא מששנו את דפקו, שלא נסינו לקחת עמו דברים, בין במישרים בין בעקיפים, ולא בחוג אחד מחלחלים דברינו כיום הזה. ועם הלעג וקנאת היהדות, יעלו הדברים פה ושם, מקוטעים ושדופים, טבולי פשרה, מכוונים לחזק בעוד סיסמה נוספת אחת איזה גוף, בין כושל בין מתגבר, שסיסמותיו עוד הנה נמצאו בלתי מספיקות, שהוא מבקש להִבָנות מעט גם מהלך הרוח הזה, לתבל את הלחם היהודי שלו במעט תבלין עברי חריף.

אנחנו אין לנו תבלינים, והלחם שלנו עברי כולו. וכל המתבל את הלחם העברי בכל תבלין שהוא – שקר הוא עושה בנפשו, ושקר הוא עושה בנפשך.

תהיינה עיניך פקוחות אפוא.

אנחנו נמצאים אתכם ובתוככם ואנחנו מבקשים להשיב על כל שאלה, ואנחנו נכונים לכל בירור.

מעטים אנחנו כיום ולא בכל מקום אנחנו מצויים.

אבל הגע נגיע אליך, גם נפגש.

                                                הועד לגבוש הנוער העברי, 1943.

מודעות פרסומת

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: